מאמר גיבוש חובלים

מאמר גיבוש חובלים


אל תעזו לבוא בלי שעון, אני אומרת כי היו כמה חכמים שעשו את זה.
משחה נגד שפשפות חובה..לבנים ולבנות(כפי שחבר טוב ניסח את זה:"תגרז את העניינים לפני כל מסע ומסע" חחחח)
פנס, על אף שאצלי לא הרשו ללמוד בלילה אני יודעת שבגיבושים אחרים כן.
מגבונים, שוב מהסיבה שלא מתקלחים, זה כיף לנגב את הפנים מהמלח.
2-3 עטים, אזיקונים ואולר.
באמת שתחסכו בהרבה דברים שנראים לכם טריוויאלים כמו תחתונים וגרביים 2-3 זוגות יספיקו, כנ"ל חולצות לבנות מתחת למדים – 2,3...
עדיף שיהיה לכם קל להתמצא בתיק מאשר שתביאו דברים "למקרה ש..." גם חטיפים תביאו 3-4, אצלנו בכלל אסרו חטיפים, אחד שתפסו אותו אוכל אמרו לו להזכיר להם בערב של השבירת דיסטנס שיש לו "עודף" של 85 קלוריות ולכן הוא קפץ מול כל המחלקה איזה 10 דק'...חחחח זה היה גדול, שמעו יש גם קטעים מצחיקים בגיבוש, במיוחד ביום האחרון אבל לפעמים עדיף שלא לצחוק ואת זה תבינו בהמשך...

לפני שנתחיל קצת סטטיסטיקה לאלה שאוהבים: 112 התחילו, 59 סיימו(לא פרשו) ורק 14 עברו ומתוכם 10 לשיט 3 למכונה וסיימתי אלקטרונאית יחידה. לכל מחלקה(20-22 איש בהתחלה 10-12 בסוף) יש 2 מפקדים מילואימניקים בדרגת רב סרן שהם יחליטו מי מכם יתקבל ומי לא ועוד 4 מפקדים צעירים(סג"מים או צוערים שהם יהיו איתכם רוב הזמן, יטרטרו אותכם ותשנאו אותם).

----------

אז ככה, הנושא החשוב ביותר, שלא מצאתי הרבה התייחסות אליו באינטרנט הוא המנטליות, ההתמודדות עם המפקדים, החברים והכי חשוב עם עצמך.
לפני הגיבוש אני גיבשתי מספר עקרונות ברזל שללא ספק עזרו לי לעבור את הגיבוש: הראשון הוא אמינות, תמיד להיות סופר אמין וזה תופס גם כשאור הזרקורים לא עלייך, צריך להשתדל לעשות הכל כמו שמבקשים, בצורה הטובה ביותר ובכמות המדוייקת. גם אם לפעמים אתם מרגישים פראיירים כשכולם מרמים או כשקשה ואתם לא יכולים לסיים את ה40 מרפקים שקיבלתם, דמיינו עצמכם עומדים במגרש המסדרים מקבלים את הסיכה והארון, האם הייתם מוכנים שזה מה שיעמוד ביניכם? העוד 5,6 מרפקים? העוד 10 דק' מסע? אני בטוחה שלא וזה מוביל אותנו לעיקרון השני, הרצון:

חשוב שתבינו, הרצון בסופו של דבר זה פאקטור שיעזור לכם לסיים את הגיבוש ואולי גם לעבור, בסה"כ אתה יכול להיות הכי תותח בעולם אבל אם לא תראה להם שאתה מאוד רוצה קורס חובלים ואתה נותן הכול בשביל להתקבל לקורס אתה חד משמעית לא תעבור, אם תבוא בשביל השבוע ראיונות ולא בשביל הקורס, אתה תסיים אבל לא תעבור מכיוון שהצבא יודע שבלי המון רצון אתה לא תסיים את הקורס הארוך ביותר בצה"ל ואולי גם הקשה ביותר. תראו, מצד שני צריך גם טקט ופרופורציה זה לא גיבוש חי"ר לא צריך לצעוק ולגרום ראבק ורעל במסע ובספרינטים, פשוט תתעלו על הכאב בשקט ותבינו איזו הזדמנות פז קיבלתם, להתקבל לקורס חובלים. הכי קל להגיד הכל בראש ואני אתן הכל, אבל ברגע האמת לכולם קשה, לאלה שכבר שנתיים ביובל עילם ולאלה שרצו פעמיים בשבוע חודש לפני הגיבוש, כולם נדרשים לתת הכל אם זה במסע כאמור ואם זה במשימות שזה לא פחות חשוב, כשאתה כבר עייף מהיום הארוך ועכשיו צריך להרים את קורת העץ או החבית הכבדה צריך הרבה רצון או כשאתה כבר שעה מקיא על עצמך בסירת הקאות ועכשיו קיבלת משימת דיון תתעלה על עצמך ותשתתף על אף שזה לא קל, אבל זה מה שהמפקדים בודקים מי מוותר לעצמו ומי לא.

העיקרון השלישי בעל המון משקל הוא צוותיות, בסופו של דבר בוועדה שבה מחליטים אם התקבלתם או לא יש המון משקל לשאלון הסוציומטרי שמילאתם כל יום. אם בעיני המחלקה שלך את מפקדת טובה או חברה טובה אז גם בעיני המפקדים זה מה שאת! יגידו לכם כמה פעמים שכל אחד לעצמו אבל זה לא נכון, תנו יד לחברים אם זה במסע בשקט, אם זה ב2 דק' הפוגה שאתם יכולים לדבר לתת עצות ולהתחבר וגם אם זה בלילה כשישנים. כמובן הכל בגבול הטעם הטוב, לא להיות צבועים ולא להיות חסרי טקט כפי שכבר אמרתי.

------------

לאחר שנתתי שלושה עקרונות חשובים אספר לכם מעט איפה יישמתי אותם וכמובן על איך היה לי הגיבוש אישית.

אז ככה בערב הראשון עשינו בוחן בר אור.. בריצה לא הייתי מדהימה הייתי רק בשליש הראשון אולי כי לא הייתי רגילה לרוץ בתנאים כאלה כשאני עייפה ואחרי שאכלתי אוכל של בסיס לצהריים, אך לעומת זאת במרפקים ובבטן נתתי הכל ועשיתי תוצאה יפה אבל באמת שלעניות דעתי זה לא משנה הרבה, במיוחד לא בגיבוש שלנו, שמעתי שבגיבושים עם 150 איש ומעלה משחררים את ה25 איש הפחות טובים. עדיין תנו הכול בבר אור זה יתן לכם ביטחון בהמשך הגיבוש.

למחרת בבוקר קמנו ב4:00 למסע בבה"ד, כ5 ק"מ כאשר כולם עם תד"ל אישי(תיק שבתוכו שק חול ששוקל כ10 קילו), ועוד שלושה עם פק"ל (שני אנשים עם ג'ריקן ששוקל 10 קילו ועוד אחד עם אלונקה סגורה שהיא לא כבדה אבל היא לא נוחה ממש). תראו כולם יגידו לכם שזה לא בעיה לסיים את המסע וזה נכון, כשאתה לא לוקח אפילו לשנייה את הפק"ל, לא דוחף חברים או בקיצור עושה את המינימום זה נכון, אבל כבר פתחת את הגיבוש ברגל שמאל, המפקדים שלך ראו שאתה סוציומט והכי גרוע החברים שלך ראו שאתה סוציומט ותמיד תזכרו שרושם ראשוני לא ניתן לשנות וזה מתקשר כמובן לעיקרון הצוותיות וגם לרצון.

לאחר המסע, נכנסנו לארוחת בוקר, משפט קצר על הארוחות: האוכל לא מגעיל הבעיה שאין מגוון אם אתם יכולים לאכול קוטג' עם לחם בבוקר ובערב ואורז לצהריים אתם תסתדרו או בקיצור אל תהיו מפונקים זה צבא בסה"כ.
ואז הלכנו למרינה והתחלנו ביום ים, הורדנו את הסירות למים, שימו לב שגם פה יש הרבה צוותיות, אם תהיה זה שהולך להרים בחרטום יבינו שאתה סוציומט ועצלן אבל אם תרד למנוע תתפס כחבר טוב שלא חושב על עצמו כל הזמן ולא מנסה לבחור באופציה הקלה יותר ועוד יותר כשאת בת ואת מראה לעצמך שאת יכולה,כי רק לעצמך את צריכה להוכיח שאת מסוגלת ולא לוותר ובטח שלא בגלל שאת אישה ויהיו תמיד את הבנים שיחשבו שבנות לא יכולות להרים וינסו לשבור אותך מנטאלית...
יוצאים למים, תקבלו כל אחד תרגיל פיקוד בסיסי כמו להגיע ממקום למקום ולאחר מכן לבנות דברים מכלים בסיסים שנמצאים בסירה, אין טעם לפרט.. הפואנטה היא שלרוב זה לא מצליח אבל זה לא משנה רוצים לראות האם אתם מפקדים טובים אז לרגע תשכחו שאתם בגיבוש ותפקדו הכי טוב שאתם יכולים, תשתמשו בכל מה שיש ובכל הצוות, תהיו נחושים וקילרים.

סירת ההקאות הידועה, אוהל צף מחניק ומסריח של 20 איש, לא מקום שתאהבו להיות בו כשעה שלמה אבל אל תשקעו במחשבות ודאגות שזה מה שמחכה לכם בסטילי"ם או בדבורים, אם הרגשתם טוב בס"ג זה מספיק,
סירת ההקאות נועדה לבדוק למי יש בעיות פיזיולוגיות קיצוניות(אלה שפורשים כ10%) ומי יודע להתפקס גם כשקשה או בקיצור, להקיא זה סבבה החוכמה היא לתפקד אח"כ, להיות פעיל בדיון ולחזור לעצמך כשחוזרים לעשות משימות בס"ג, הכי גרוע זה לשבת בצד לעצום עיניים ולהתרכז במחלת הים שלך במקום להיות פעיל בדיון או להיות פקוד ומפקד טוב בס"ג. חשוב שתמצו את עצמכם ביום ים, זה המבדק החשוב ביותר וכנ"ל המשימות חוף שיהיו לכם אחה"צ, תקחו ברצינות כל משימה ומשימה, זו הזדמנות שנייה להרשים את המפקדים ואת הצוות כמפקד טוב במיוחד אם לא מיציתם את עצמכם בים.

-------------

הגענו ליום השלישי שהוא בתאכלס האחרון כי למחרת זה כבר אחרי השבירת דיסטנס ומתחפפים מהבה"ד עד 11 בבוקר. למעשה הגיבוש הוא מהערב הראשון עד ליום השלישי אחרי המסע מה שאומר פחות מ48 שעות, אל תיבהלו מזה שברוטו זה 4 ימים.
בחזרה ליום השלישי שלי אישית היה קשה פיזית,קמנו ב 3:00 התכנסנו במגרש עם כל הציוד מוכן למסע וביקשתי הארכת זמן למלא מימיות כיוון שהייתי עסוקה בלשפצר את הפק"לים של המחלקה. כמובן שקיבלתי, רק שעל כל שנייה שזה לוקח אמר המפקד אני צריכה לתת שכיבת סמיכה, לקח לי 40 שנ', הלכתי הצידה ונתתי 40 רק שכשבאתי להודיע למפקד שזה בוצע ואני מבקשת לחזור למחלקה הוא בדיוק דיבר עם קצין אז הוא החליט שזאת סיבה מספיק טובה לתת לי עוד 40 אבל האמת היא שהוא רצה לבדוק אותי, רק שאני לא הבנתי את זה ו"ציקצקתי" - אז הוא צעק: "על הצקצוק 80!" וכך סגרתי 120 מרפקים בשביזות עוד לפני שהמסע התחיל אבל חשוב שתבינו- אפילו עונש זה הזדמנות להוכיח את עצמכם, תהיו תמיד זקופים וגאים במה שאתם עושים אל תהיו סמרטוטים, תמיד תחשבו שאתם במבחן.

לפני 4:30 לדעתי כבר היינו בחוף בטורים מוכנים למסע האחרון והמסכם כ-8 ק"מ בחוף/דיונות, על אף שהייתי שבוזה ועייפה מה120 מרפקים על הבוקר הרעל היה חזק באוויר, כשאתם רואים את המפקדים עם צבעים על הפנים ומבינים שהם מתרגשים כמעט כמוכם באמת שזה מרגש.
במסע, שוב יש דגש על צוותיות ורואים היטב מי סוציומט ומי לא, מי מחליף אנשים באלונקה וכמה זמן הוא נשאר שם ומי מסתפק בתד"ל שלו ומסתגר בתוך עצמו. אני אישית הייתי באלונקה לא מעט פעמים, על אף שהיה לי נורא קשה ותמיד היו את הבנים האלה שזלזלו ואמרו "את נראית די עייפה ובטח קשה לך עדיף שתתני לי" ובעיקרון זה די אמור לשבור פיזית כשאומרים דבר כזה אבל אני המשכתי בשלי,היה לי רק דבר אחד בראש..המסע וסיומו! נתתי יד בשקט לבת שהייתה קרובה אליי..והחלטנו שיחד אנחנו מסיימות את המסע הזה,יהיה מה שיהיה!.,רוב הזמן הייתי בשליטה וידעתי מה המצב של כל אחד מהחלקה,עשיתי את זה בעיקר בגלל עצמי ובגלל החברים,כי אחרי כמה ימים שאתם 24 שעות עם אותם האנשים,אתם רוצים שיהיה להם טוב ואכפת לכם מהם יותר מהכל!. בסוף המסע תיזזו את המחלקה שלי בלבד והג'ריקן המפורק בדיוק היה אצלי הייתי צריכה להחזיק אותו בידית במשך כל התיזוז, לראשונה ביקשתי חילוף אבל כל המחלקה כבר הייתה מתה..אז הוא נותר בידיי.. ופה אתן טיפ חשוב נוסף, אם לכם קשה מאוד ואתם רואים שחבר שלכם באלונקה מרים יד תחשבו שלו עוד יותר קשה אז לכו ותחליפו אותו.
עוד כ10% פרשו במסע הזה, אם לא שברתם יד או רגל אל תעזו לפרוש זה החלק הפיזי האחרון של הגיבוש! זה המסע האחרון והטיפת זיעה האחרונה בגיבוש אז תנו הכול ותסיימו את הגיבוש או לפחות החלק הפיזי שלו בכבוד ובהרגשה שנתתם הכול, כי אם בסוף לא תעברו ותרגישו שלא נתתם באמת את כולכם בכל רגע ורגע, תחושת ההחמצה וההאשמה עצמית תהיה נוראית!

אז כמו שאמרתי המשך היום הוא לא פיזי הוא כולל מבחנים הרצאות וראיונות אישיים אבל גם בראיון אישי תבואו מוכנים עם תשובות אינטיליגנטיות, תחשבו לרגע עם עצמכם באמת למה אתם רוצים להיות בקורס אם לא עשיתם את זה עד עכשיו ותכינו תשובה טובה כי זה יעשה רושם ענק על המפקד.

--------

אחרי הארוחת צהריים ככל שמתקרבים לערב מתחילים לקרות דברים מוזרים ומצחיקים, פתאום אתם שמים לב שהמפקדים מחפשים להצחיק אותך וזה מהסיבה שבערב שוברים דיסטנס והם צריכים כמה ליצנים בשביל לעשות את הטקס יפה, הדיסטנס בגיבוש הוא עצום וככל שמתקרבים לשבירה המפקדים עושים דברים כדי להצחיק אותך ולטרטר אותך.


לאחר מכן,לקחו את כולנו אזרחים ויפים למרינה, צוער שפיץ אחד נתן לנו נאום על משמעותו של חיל הים בהגנה על המדינה ובהתקיימותה, כולם התמלאו גאווה וראבק ואז התחילה שבירת הדיסטנס הורו לכולם להביא את כל הצ'וקולוקים(חטיפים וממתקים בשפת חיל הים) בטענה שזה למפקדים, לאחר שהכל היה בערמה אותו צוער מצחיק הוריד את כולנו למצב שתיים בעצבים וצעק: "מי לעזאזל הקמצן שהביא במבה שוש?" באותו רגע כל הגיבוש צחק בטירוף, גם המפקדים בקטנה אבל מהר מאוד הם הצהירו שרק למפקדים מותר לצחוק ומעכשיו מי שיצחק "יבלה לילה מלא ריגושים והפתעות" חחחח נתנו לכמה מהחבר'ה לספר בדיחות, אחד עלה וסיפר בדיחה כל כך גרועה חחחח המפקד אמר לו "יאללה סתום לא מצחיק רוץ לטריבונה 30 שניות נגעת חזרת" אח"כ התבדחו על חשבוננו עוד קצת "מי לא יכול לסגור שבת? התוצאות יגיעו רק בראשון" היו אנשים שבאמת האמינו לזה והרימו יד חח...
הריצו אותנו קצת בממטרות ואז שוב הרעילו אותנו עם הסיסמה הידועה "אני רוצה להיות חובל" ואז בשיא הרעל הקצינים באו עם המדי א' פתאום קיבלנו הלם, איזה שפיצים הם ואז הם הורידו לראשונה את המשקפי שמש והכובע(אשכרה לא ראינו את העיניים שלהם 4 ימים גם בלילה ובחדר אוכל) ואז אמרו לראשונה את שמותיהם האישיים .. בקיצור זה היה רגע מרגש, התאהבנו בהם ודיברנו עד איזה 11 בלילה כמו החברים הכי טובים, הם סיפרו על עצמם ועל פעילויות מבצעיות שעשו, על איך זה לסיים את הקורס. לראשונה החמיאו לנו וסיפרו על רגעים מצחיקים שהיו בגיבוש, על כמה מכוערים אנחנו במדים וכן הלאה...

אין דרך טובה מזאת לסגור את הלילה האחרון, התקלחנו כמו בני אדם סוף סוף וקמנו למחרת ב6 לרגע המכריע בגיבוש, מסדר הטילים, נעמדים בשלשות כשמפקד הגיבוש(סא"ל) מקריא את השמות של מי שלא התקבל ומשחרר אותם הביתה, אני נשארתי עם עוד 13 אנשים מדהימים,כשאנחנו לא יודעים בודאות שעברנו כי לפי גיבושים קודמים הבנתי שלא כל מי שנשאר אחרי המסדר טילים התקבל, כולם במתח, הסתדרנו בטור מול חדרו של מפקד ביה"ס לקצינים, אל"מ יוסי משיטה (מדהים כמה כבוד נותנים לו שם), הלחץ היה מטורף אבל כשאת שומעת ממנו את המילים "כל הכבוד, עברת והתקבלת לקורס חובלים מחזור 126 מגמת אלקטרוניקה" באמת שפתאום כל הקשיים שהיו בגיבוש מתגמדים ואתה
בהלם מטורף, הרמנו כוסית עם משיטה, מפקד הגיבוש והמפקדים, היה מרגש בטירוף, פתאום את מבינה כמה שהמאמץ הזה היה קטן ביחס לעובדה שהתקבלת לקורס חובלים, קורס שבו את יוצאת קצינהן עם תואר ראשון ומופקדת על חיים של עד 50 אנשים, כלי של עד חצי מיליארד דולר וחשוב מכל, על בטחונם של כל אזרחי המדינה שלך.

אין משפט מתאים יותר מ"הכאב הוא רגעי והגאווה היא נצחית". שיהיה בהצלחה !

מאמר הדרך לקורס טיס

מאמר- הדרך לקורס טיס


ההתחלה: מבדקי צוות אוויר:
אלו הם מבחנים הראשונים שמוזמנים אליהם אלפי אנשים אז אל תרגישו כ"כ מיוחדים אם קיבלתם אותם.
קודם כל התנאים לקבלת המבדקים:
1. קב"א 54 ומעלה ודפר של 80 ומעלה
2. פרופיל 82 ומעלה בלי סעיפים פוסלי טיס.

ונעבור למבדקים עצמם:
מתייצבים ב10 בבוקר בלשכת הגיוס האזורית(חיפה, תל השומר או ב"ש) ולאחר הסבר קצר מתחילים את החלק הראשון של המבחנים שכולל מבחני נייר ועיפרון המבחן הם בסגנון של מבחניי האיי-קיו, הם כוללים השלמת צורות, ניבוי הצורה הבאה, קצת פיזיקה של היגיון ובערך זהו. לכל הגאונים שרוצים לרוץ ולתרגל מבחני איי קיו ברשת זה לא יעזור לכם רוב הדברים האלו הם מולדים.
החלק הראשון מסתיים באוזר 12 בצהרים ומודיעים מי יכול ללכת הביתה ומי עבר ויושאר לחלק השני שכולל שני מבחנים: פרוק והרכבה של מכניזם(הכל בזמנים) ומכונה שבודקת את הקוארדניציה שלכם.
לא אפרט על שניהם אבל אני כן אתן שני טיפים:
1. בקשר למכניזם שצריך לפרק ולהרכיב אל תהיו שאפתנים מדי!! אני סיימתי להרכיב אותו וברגע האחרון קלטתי ששכחתי פין אחד(המכונה כבר פעלה הפין אפילו לא היה נחוץ) פירקתי את מה שהרכבתי וקלטתי פתאום שאין לי זמן, בניתי הכל מחדש באופן חפוז ביותר והמכונה לא פעלה בסוף.
2. בקורדנציה תהיו מרוכזים ורגועים ואין שום סיבה שבעולם שלא תצליחו.

את המבדקים עוברים רוב מי שניגש אליהם אצלי עברו 14 מתוך18.

ירפ"א א חלק 1:
את הזימון הזה מקבלים בגיל 17 וחצי לכן אל תרוצו ותעשו טלפונים היסטרים למה לא קיבלת לפני גיל 17 וחצי.
ירפ"א או יחידת רפואה אווירית היא המקום בו תעברו את שני שלבי המיון הבאים שלכם. הירפ"א ממוקמת בבסיס תל השומר ז"א שלכל הלא תל-אביבים/רמת גנים וכדו' יהיה חתיכת סיפור מעצבן להגיע.
הירפ"א מתחלקת לשני חלקים: חלק אחד הוא מבחני נייר ועיפרון והחלק השני הוא הסימולטור עליו אפרט בהמשך.
גם פה היום מתחלק לשני חלקים רק בלי ניפוי באמצע. בחלק הראשון תתחילו במילוי פרטים אישים ותסיימו במבחני נייר ועיפרון הכוללים: מתמטיקה, ראייה מרחבית ועוד מבחן שאני לא אפרט עליו. המבחנים עצמם די קלים במיוחד המתמטיקה גם מישהו שהוא 3 י"ל לא יתקשה בו. לאחר הפסקת צוהריים שבה מקבלים אוכל ממשיכים בטופס מילוי פרטים אישים שכולל: פרטים מזהים, לימודים והחלק החשוב יותר שכולל קורות חיים, השלמת משפטים, רשימת תכונות טובות/רעות. אנשים מאוד מאוד מאוד חשוב להיות אמינים ולכתוב את האמת כי על זה הפסיכולוג בירפ"א ב' ישאל. בסוף הירפ"א יקבעו איתכם תאריך לחלק השני(הסימולטור).

ירפ"א א חלק 2:
כמה ימים אחרי החלק הראשון תבואו שוב לתל השומר בערך ב8 בבוקר לחלק השני שהוא הסימולטור המפורסם. קודם כל לכל אלו שמצפים לקוקפיט של אף-16, מדריכת(או מדריך לטייסות שלנו) סימולטורים סקסי/ת וקסדה צאו מהסרט! אתם תמצאו את עצמכם יושבים מול מחשב בין גילכם ומזיזים ג'ויסטיק בין גילכם ומצערת בת גילכם על פי הוראות. על המסך יופיעו כמה גפרורים מחוברים באופן שאולי מזכיר מטוס ואתם תידרשו לבצע משימות מסוימות. גם פה היום מתחלק לשני חלקים אחד זה התרגול והשני זה המבחן עצמו. תעשו את שניהם ברצינות כי נראה לי שבודקים את שניהם.
טיפים: להתייחס לכל דבר ברצינות תעשו מה שאומרים לכם! גם אם עשיתם את זה 100 פעם. ותנסו להשתפר מפעם לפעם. טיפ נוסף תביאו שוקלד וכל מיני חטיפים כדי להישאר עירנים.
כמה חודשים אחרי הירפ"א(עד שלושה חודשים וחצי) תקבלו את התשובה האם עברתם או לא לירפ"א ב'. התשובה תלויה בהאם עברתם רף ציונים מסוים הכולל את הירפ"א ואת מבדקי צוות אוויר.אם עברתם כל הכבוד, מניסיון שלי משהו כמו שליש עוברים(מכל מי שאני מכיר שליש בערך עבר) אם לא עברתם שום אסון לא קרה.

ירפ"א ב:
מקבלים זימון כחול וקטן בדואר לירפ"א ב', שגם היא כמו כל המיונים מתחלקת לשנים: בחלק הראשון יש פסיכולוג ובחלק השני יש בדיקות רפואיות מאוד מקיפות.
מהלך היום: מגיעים ב9 בבוקר ובלחץ אטומי מחכים לפסיכולוג/ית בשלב מסוים קוראים לכם לראיון שבד"כ נמשך דקות אחדות(אם יותר זה לא הסימן הכי טוב) באווירה די נחמדה ורגועה(בד"כ, לפרטים תשאלו את ג'ט פייטר מהפורום). גם פה כמו בפעם הקודמת עליכם לעבור רף ציונים מסוים הפסיכולוג הוא רק חולייה בשרשרת הציונים שלכם כך שאם לא עברתם זה לאו דווקא בגללו. אם לא עברתם לא נורא תגיעו הביתה יותר מוקדם ולא תצטרכו לעבור את הבדיקות המעצבנות של הירפ"א.
אם כן עברתם תקבל טופס רפואי באורך מגילת העצמאות אותו תצרכו למלא לאחר מכן תגיעו לבדיקות שכוללות: א.ק.ג, אוזניים, עיניים, אף אוזן גרון ובדיקת דם. זה היה החלק הקשה והכי טראומטי בשבילי במיונים. הגענו 15 לפסיכולוג, עברנו 10, בסוף היום נשארנו 5 כל רופא העיף משיהו זה היה פשוט מדהים.
כל שניה הייתי בטוח שאני הולך לעוף. ובגלל שלא הייתי רגוע יצא לי דופק ול"ד גבוה מדי ולכן הייתי צריך לשלוח להם 10 בדיקות ואקו לב. את הבדיקות הייתי צריך לשלוח להם בערך 10 פעם כל בדיקה תודות לארגון המופתי שם(דוג' נוספת לסדר המופתי היא ג'ט פייטר שנאלץ לבצע בדיקת תפקודי ראיה בקופת חולים ואז גילה שבכלל לא היה צריך).
טיפים: בפסיכולוג תהיו אתם, תהיו אמינים, אל תשקרו ותמציאו ותהיו נינוחים. ואז תראו שאתם עוברים בקלות. לא היו שם תרגילים מטומטמים עם טלפון או עם דלת.
בירפ"א עצמה תהיו רגועים זה העיקר וקחו הכל באיזי ואל תיבהלו מהאופטימטרסטית העצבנית. היא שונאת את כלום וצועקת על כולם זה לא אישי.
אם עברתם יופי!! עכשיו לגיבוש!


גיבוש טיס:
מגיעים ב9 בבוקר לתל השומר לחורשה שליד מדור מבדקי"ם שם מרכזים את כולם עושים בדיקה רפואית חפוזה נותנים לכם מספר אוטובוס ואתם עולים עליו. נוסעים מספר שעות עד לחצרים. מגיעים לחצרים בצעקות של מגפונים מרכזים אתכם באצטדיון של הבסיס מול הבריכה(אוי זה היה קטע מרגיז) והסמל בוחר באופן רנדומלי אנשים שמהם נבנות כיתות לפני שסוגרים כיתה שואלים אם מכירים מישהו מהכיתה או את המפקד אם לא אז יללא ל"שרשרת חיול". בשרשרת חיול המקוצרת מקבלים: מדים וקיטבג הכולל: נשק(משקולת שוברת איברים), תד"ל, יתדות אוהל, יריעת אוהל, מוטות אוהל וכמובן חגור וכובע.
לאחר השרשרת הולכים לגבעה בה נמצאים מתקני הגיבוש הסימפטים: אוהלים בהם מיטות שדה בצורת פרבולה, שמאוד נוח לישון בהן, חדרי אוכל שיש בהם הכל חוץ מאוכל וכמובן הרספיה הידועה לשמצה ועוד. איך שמגיעים מתיישבים בחורשה לא רחוק מהגבעה אוכלים צהרים ב7 דקות ומתחילים דיונים שונים עד שעומס החום נרגע. ב8 בערך מגיעים למפקד הסמל, אחד האנשים היותר סימפטים בגיבוש. אתם תתזזו שעות עד לחבית וחזרה ומי שמגיע ראשון ישהה לו בכיף במצב 2. באזור 10(רק לחניך תורן יש שעון ובלילה הוא מוחרם) הולכים לישון. אתם ישנים 6 שעות ברוטו אבל בגלל ההקפצות והקושי העצום להירדם(החום היתושים הזיעה והלחץ) אתם תשנו הרבה פחות מזה.
בבוקר היום שני תצאו למסע הראשון שלכם, המסע לא קשה בכלל! אחרי המסע יוצאים ליום פיעליות שכוללות תרגילי מנהיגות, חידות ובניית אוהלי סיירים. שוב אוכלים בזמנים יורדים למצבים ושאר דברים מהנים. בערב יש לכם שוב שעת סמל והפתעה!! במקום לישון באוהל עושים הקפצה באמצע הלילה והולכים לגבעה ליד גבעת הגיבוש ומקימים את אוהלי הסיירים שלכם וישנים בהם. דווקא כאן נרדמתי מהר כי היה ממש נוח ונעים באוהל. קמים בבוקר היום שלישי(אהה ובוקר זה 4 בלילה בערך) ועושים מסע אלונקות חדש קשה יותר מהקודם. במהלך היום אנחנו מגלים את מגרש המשחקים שכולל כל מיני מתקנים הדורשים עבדוה אישית וקבוצתית וגם מגלים על בשרנו התעללות חדשה הקרויה בשם התמים "גשם". כשאומרים יש גשם מרמים את המימיות המלאות שלכם באופן אופקי מהאדמה(כמו ישו) וכשאומרים אין גשם מורידים זה יכול להיות מכאיב מאוד. בערב הולכים לישון מוקפצים ושוב בונים אוהלים על הגבעה. קמים בבוקר(יום 4) עושים מסע אלנוקות קשה יחסית חוזרים לבסיס והיום די דומה ליום הקודם. בלילה ישנים כל הלילה באוהל כיתה(כן כן זה מוזר פתאום) בבוקר(יום5) קמים עושים מסע שלדעתי היה ממש קל אחרי המסע עושים כמה פעילויות וכבר מרגישים סימנים של שבירת דיסטנס. חוזרים לאוהל באזור 11 ופתאום בום שבירה נגמר הגיבוש מגיעות המדרכות סוציומטרי וזהו. את שאר היום העברנו בפרוק אוהלים מקלחות וכדו' ביום שישי בבוקר נותנים לכם תשובות. אני בכיתי כמו ילד קטן כשאמרו לי שעברתי אין לי מושג אפילו למה.

טיפים לגיבוש:
1. תהיו אתם!!! אל תנסו לבלף במוקדם או במאוחר זה יתגלה
2. תהיו אמינים זה אחד הדברים הכי חשובים בגיבוש הזה בפרט ובכל גיבוש בכלל.
3. תנסו להיות דומיננטים ומנהיגותים אל תהיו פסיבים.
4. תתנו 100 אחוז כל רגע אל תחסכו כוחות או שטיות כאלו.
5. תדאגו לעצמכם מה שאומר תנקו את עצמכם כל לילה במגבונים לחים תחליפו בוקסרים וגרביים ושימו קרם נגד שפשפות.
6. אל תסננו את הסדר בעל פה זה חסר טעם וזה משתנה מגיבוש לגיבוש.

מאמר גיבוש סיירת מטכ"ל

מאמר גיבוש סיירת מטכ"ל:


מגיעים ב8 בבוקר לתחנת רכבת עד הלום באשדוד, עולים על אוטובוסים שנוסעים איזה רבע שעה לבסיס ניצנים.
מגיעים לבסיס ניצנים, עד לאזור של המטווחים(אזור רק של דיונות), נרשמים, עושים בדיקות,(באתי לגיבוש קצת מצונן ועם שיעול, לא הודעתי על זה כי לא היה לי כוח לחזור הביתה ולעשות גיבוש באוקטובר, אולם למי שזה ממש חשוב להתקבל למטכ"ל\שלדג להודיע על זה! משום שזה כן משפיע על הכושר ובמיוחד שבהתחלה חצי מהחולצה שלך נזלת, ובנוסף זה רק מוריד אותך בכושר ומעכב אותך),טפסים, ועולים על מדים. פה הזמן נמרח בלי סוף ורוצים רק להתחיל את הגיבוש.
פה בערך כבר שעה 16:00 עולים לאזור של הגיבוש, שמה מחלקים לקבוצות, מקבלים מספרים, והולכים לדיונה המיוחלת.

כל אחד עם נשק וקיטבג עליו מתחילים תיזוזים, כל הזמן "40 שניות תקיפו תדיונה", "לא עומדים בסדר עוד פעם", הרבה הרבה פעמים, אבל בקטנה אין מה להישבר בזה.
עוד משהו קטן כל הזמן בגיבוש נותנים הפסקות של 10-15 דקות לשתיה, תשתו! זה דבר מאוד חשוב מפאת המאמץ הפיזי וגם תאכלו כל הזמן אל תדאגו לא תקיאו את זה!
עכשיו לוקחים אלונקה שמים עליה שקי חול, לוקחים ג'ריקן עם מים, ויאללה יום סיירות!
כמובן לקחת בחשבון שהדיונות הרבה הרבה יותר תלולות יותר עמוקות, ויותר רחוקות.


עושים אלונקה סוציומטרית כיף גדול שאתה טובע בחול ולא זז מטר.
עושים שקי חול, עכשיו כמובן שזה לא כמו ביום סיירות עליה קטנה וחמודה, אלה אתה עולה על עלייה עצומה יורד, עולה עלייה עצומה אחרת ויורד אותה ורק אז זה סיבוב. קיצור כיף גדול.
יש אולי עוד תרגיל סטייל יום סיירות ששכחתי אבל בקטנה.
אחרי זה הולכים לצלייה מרכיבים חגור, מי שלא מספיק לא נורא יהיה עוד זמן אחרי זה.
חוזרים לאזור המאהל אומרים לשתות הרבה, ולארגן את הציוד למחר שזה 3 ג'ריקנים 2 אלונקות, כיסאות למדריכים, שקי פק"ל וחוטים, וחגור פיקס.
אוכלים(אוכל יותר טעים מכל שאר הערבים), ונותנים 20 דקות להקים אוהלים, מי שלא מספיק להקים את האוהל ישן עם שק"ש שהוא מתכסה עם הפלג אוהל.
קמים בבוקר ציוד באוויר, הולכים לאזור של הגיבוש והמשימות ויאללה בורות.
עושים בור כל אחד, חופרים עליו תשכל. אחרי זה עושים מפת ארץ ישראל שצריך לציין כמה שיותר מקומות ולהסביר(נסו להיות פה כמה שיותר יצרתיים).

עוד אלונקה סוציומטרית בשביל הכיף, ואולי עוד איזה תרגיל סטייל יום סיירות.
לאחר מכן מגיע שעה 11 בערך מפסיקים תרגילים פיסיים הולכים לצילייה. בזמן הצהריים המפקדים ייעלמו לאיזה 4 שעות,(הלכו לישון....),יגידו לכם לסיים עם החגור ויביאו לכם קטע לקרוא וללמוד(היו לי שני קטעים ללמוד בזמן הגיבוש אף אחד מהם לא בדקו), תשפצרו תציוד!
המפקדים חוזרים, והולכים להביא 5 קלאצ' ו5 פלגי אוהל, ומפרקים ומריכיבים קאלצ'ניקובים במדידת זמן(לא כזה בעיה לפרק ולהרכיב רק לא להתרגש ולהיות מפוקסים כל הזמן).
אחרי זה עושים מין חידון כזה, שואלים שאלה והראשון שיודע תשובה עונה, מי שעונה נכון +נקודה, מי שטועה יורדת לו נקודה.

אחרי זה כל אחד צריך לחשוב תוך 2 דקות על 3 נושאים לדבר עליהם שקשורים איך שהוא אליכם, שהמפקדים יבחרו אחד מהם, וצריך לדבר על אחד הנושאים דקה.
אחרי זה חוזרים לשטח טיטורים, אלונקה סוציומטרית,(יום סיירות), זחילות. ויאללה מסתיים היום הראשון חוזרים לישון!
המפקדים אומרים להכין ללילה 3 ג'ריקנים 10 עם מנשאים(קיצור ג'ריקנים קטנים), ואלונקה עם מנשא.(ציוד למסע בלילה).
כולם הולכים לישון..(ויאללה הקפצה בלילה! מסע!)

מסע באמת חרטא, המפקד קצת רץ, קצת תיזוזים, פותחים תאלונקה ואז היו תחזירים האלה של הקבוצה שלקחו תאלונקה ולא זזו ממנה(גועל נפש, אותי אישית זה באמת הגעיל שאנשים לא רוצים לתת לאחרים לסחוב בשביל להתבלט).

מסיימים תמסע שותים הרבה, מגיעים לרשת שכולם צריכים לעבור תחתיה עם האלונקה עם שקי חול ושהאלונקה לא תיגע לא ברשת, לא בכם, ושאתם לא תיגעו ברשת.
ישר כל הצבועים של הקבוצה(שהיו המון בקבוצה הראשונה שלי, ממש שנאתי אותה), קופצים ואחד מתחכם מנסה לזיין תשכל בכל מני שיטות בשביל להתבלט.(הוא קיבל סוציומטרי הכי נמוך לפי דעתי כולם שנאו אותו).

קיצור כל פעם טמבל אחר זוחל ונוגע ברשת למרות שיודעים איך להעביר, כל פעם איזה טמבל דופק הכל והולך התרגיל.
אחרי זה הולכים לשטח שמתצפת על בסיס ניצנים, וצריך להתחפר בלי להרוס צמחים, ובלי עט חפירה וכל זה ולתצפת על השטח.(הזבובים הורגים אותך עם הזמזומים שלהם ושהם נצמדים לך לתחת ולמימיה). בקיצור אתה שוכב ונח רואה כמה רכבים עוברים, אחרי זה המפקדים באים אומר להם למה בחרת תשטח שלך וכל זה ובלה בלה בלה, והולך לחפש אנשים אחרים בשטח.
המפקדים עושים עיגול גדול, כולם עומדים בתוכו, עם שק פק"ל בתור זנב, וצריך לגנוב אחד לשני את הזנב.

קיצור ובסוף מסתדרים לפי סדרי הגעה ולפי כמה שקי פק"ל השגת.
אחרי זה עוד זחילות עם סדרי הגעה, עוד סחיבת שקי חול עם עוד דברים קיצור כיף גדול.
מגיעים למתקן מתח, במתקן מתח כולם עולים ביחד, עוצמים עיניים, ומסתדרים לפי סדר הגעה של נפילות מהראשון שנפל לאחרון.(תשירו לעצמכם זה עוזר).
פה בערך מסתיים החלק הראשון של הגיבוש, ממלאים שאלון סוציומטרי על הקבוצה, ועפים לצילייה.
מפה כל היום זה רק ראיונות,(בראיון המפקדים פתאום מחייכים ונראים לך אחלה).
יוצא מהראיון עם הרגשה מאוד טובה ומסיים לשפצר את הציוד.
עכשיו פה בערך מסתיים חצי גיבוש, אני חייב לציין כמה דברים המפקדים בחלק הראשון נותנים לך זמנים ולא לוחצים יותר מדי.

הולכים לישון, מקפיצים באמצע הלילה, הרס"פ אומר תוך 10 דקות בחוץ עם פק"לים עלינו לכולם לוקח איזה חצי שעה, אומר "נתתי לכם 10 דקות ולקח לכם חצי שעה?!, תחזרו לישון", אף אחד לא ממש מתרגש ולא שם עליו וחוזרים לישון.
קמים בשלישי בבוקר, מקפלים את הציוד לוקחים את הקיטבג והציוד האזרחי, והולכים לאזור שמתחילים את החלוקה לקבוצות.
מתחלקים לקבוצות חדשות, מנפים איזה 60 אנשים שרואים מראש שלא מתאימים ליחידה.
מפה מתחיל הגיבוש האמיתי... מפה זה באמת קריעת תחת(לפחות לי היה, בגלל שהיה לי מפקד בן זונה).

מגיעים לוקח אותנו לדיונה שבחיים שלי לא ראיתי דיונה כזאת תלולה, מתחילים אלונקה סוציומטרית עליה, בדרך 4 נופלים ומתגלגלים בה. ואז! אחד המועמדים בא למפקד ואמר שהיא לא בטיחותית ואוו ! כמה שהמפקד קרע אותנו וזיין לנו תשכל על זה.(אגב אותו בנאדם היה אחד התותחים, ולא רק מבחינת כושר ופשוט מתתי עליו , ובסוף למרות שהוא "נכנס במפקדים", הוא קיבל מטכ"ל או שלדג).
בקושי מצליחים לעלות את הדיונה עם אלונקה, וגם בלי אלונקה קשה לאללה.
בקיצור אין הרבה מה לפרט יום וחצי פשוט פותחים אותך בתרגילים של יום סיירות, עם המון המון המון זחילות(אין לי מרפקים אחרי הגיבוש,המרפקים שלי עכשיו שטוחים ופתוחים לגמרי).
דוגמה לתרגיל, יורדים מהאסון טבע, מקיפים בזחילה איזה דיונה ליד, חוזרים לאסון טבע בזחילה, לוקחים שק פק"ל, שמים על הכתפיים, עולים על האסון טבע, יורדים, שמים את השק פק"ל על הרצפה, עולים בלי שק פק"ל ויורדים. זהו סיימנו סיבוב 1, ככה יש המון סיבובים, הקטע הכי קשה בזה זה הזחילות בעלייה.
במהלך היום וחצי עושים עוד הפעם את הקטע עם הרשת, את הקטע עם העיגול, את הקטע עם התצפית,הקטע עם הבור,הקטע עם המתח והפעם עושים גם מפה של האזור של המאהל!
בנוסף עושים בור אישי, ובור קבוצתי, חשוב לעבוד בבור הקבוצתי, אבל לא לשכוח את הבור האישי!
קפצתי ליום הרביעי
מקימים אוהל 11 בשטח של המטווח השכן ליד המגורי מדריכים, אוהלים שישמו אחר כך למי שהולך לפסיכולוג.

לפני ההקמה של האוהל עושים פירוק קלאצ' לאחר מאמץ, רצים קצת איזה 20 מטר חוזרים ומפרקים, עוד פעם לא להתרגש ולהיות מפוקסים.
הולכים עושים תקטע עם ההרצאות כמו קודם, כמו שאמרתי חוזרים לשטח ושוב יום סיירות, נותנים דפים ללמוד בצהריים.
בצהריים במהלך התרגיל שפירטתי מקודם באה איזה מישהי עם הסוציומטרי, צעקנו לה כמה אנחנו אוהבים אותה, סיימנו למלא את הסוציומטרי, ויאללה המשכנו בתרגיל.
באותו הערב סיימנו את הקטע הפיזי של הגיבוש, וזהו שלום על ישראל עושים רק ראיינות.
פה הזמן ממש נמשך עושים ראיונות לכולם, פה אפשר גם לדעת מי כנראה יתקבל.
יש קטע שכולם עומדים ואז קוראים לאנשים ספציפים(בהתחלה לא יודעים למה זה, אבל משום שקראו לאחד החברים הכי טובים שלי, שגם הוא תותח על ידעתי שזה למי שהולך להתקבל).
בקיצור הרבה אנשים עושים לי מה פתאום זה לא מי שהולך להתקבל(לי לא קראו), אני נשארתי דבק בעמדתי.

ולאחר מכן התברר שהם נקראו לפסיכולוג(לשם השוואה נקראו שניים מהצוות שלי, שאחד מהם קיבל המתנה לשלדג).
לא מחייב שמי שלא קראו לו, לא התקבל, כנראה פה מתלבטים, כי אחד מהצוות שלי קיבל המתנה למטכ"ל(ואז נראה לי הוא גם בשלדג), בלי לעבור פסיכולוג.
בשורה התחתונה פה אתה יחסית שבוז אם לא קיבלת פסיכולוג, ואתה רואה ומריח כבר תסוף ואתה רק רוצה לעוף משם הביתה!

הולכים לישון.
קמים בבוקר!
בבוקר מזדכים על ציוד, באמת הזיכוי של הציוד עובד די מהר, אבל במשך איזה 5 שעות אתה רק יושב ומתייבש עד ששני האפסנאים יעלו את כל הציוד על המשאיות.(באמת מריחת זמן מיותרת שכבר לא היינו צריכים להיות שם ורק בא לך לעוף משם).(אגב תקלחו לפני כל ההזדכות של הציוד לילה לפני משום שמפרקים שם את המקלחות).
עכשיו באותו רגע התביישתי להיות בגיבוש הזה, "המדריכים" המהוללים הלכו כבר הביתה בזמן שאותנו ייבשו, ובנוסף לכל! אנחנו היינו צריכים לפנות את המגשי אוכל שלהם מהאוהל אוכל הענק שלהם, שכמובן האוכל שלהם היה מינימום 5 כוכבים. עכשיו אני לא בוכה על הסינג'ור כי זה פסיק בכל הגיבוש הזה.

אבל אני חושב שזה גועל נפש, ובמיוחד למדריך ולמפקדים ממטכ"ל\שלדג שאני צריך לפנות אחריהם את האוכל שלהם שבכלל לא ראיתי ולא אכלתי.
כמובן שאחרי זה מועמדים לקחו את המגשי עופות והלכו עם זה לשטח שלנו, ואנשים קפצו על זה בצורה גועלית, שאני לא רוצה להגיד כמו באיזה מקום הרגשתי. ממש בושה למפקד גיבוש.
אחרי ייבוש של המון זמן, שבקושי נשארו אנשים חוץ מהמפקד גיבוש והמועמדים, וכל מה שבא לך זה רק לעוף משם.
אומרים שכל הנוער האיכותי פה וכל זה. מקריאים שמות וואלה לא הקריאו אותי.
לא כזה התאכזבתי(היו שם אנשים שהתחילו לבכות, הרוב לא אבל היו כמה אחדים).
עכשיו לעניין המספרים.
התחילו בערך 400+
סיימו בערך 200
התקבלו בערך 20 למטכ"ל
20 לשלדג.
20 להמתנות ליחידות.


דברים נוספים!
- לא להתבאס מי שלא מתקבל, לא נורא, מחפשים אנשים נורא ספציפים, ואני הסתכלתי על זה רק בצורה חיובית (וכרגע אני רוצה חובלים\מגלן).

- מי שחולה ולא מרגיש טוב! לא להיות גיבור אם זה מאוד חשוב לכם להתקבל לאחת היחידות(לי אישית לא היה סוף העולם ולא היה כוח לחכות עד אוקטובר לגיבוש חוזר). תצהירו בהתחלה שאתם לא מרגישים טוב, הכי הרבה תחזרו באוקטובר זה רק יעזור לכם גם להתכונן מבחינת כושר!

- מי שרוצה להתאמן, להתאמן המון על אינטרוולים, שום ריצה ארוכה לא תעזור לכם פה. בנוסף מומלץ ללכת לחוף ים לחול הכי עמוק שאתם יכולים למצוא ולרוץ עליו על מנת להכיר יותר טוב את החול ים ואיך לרוץ עליו(כל מי שבא מעמית לכושר וכל זה היה יתרון גדול עלי בכל הקטע של עליה בדיונות).

- להביא אזיקונים ואיזולירבנד! זה יעזור לכם המון בשיפצורים!

- להתאמן הרבה על זחילות זה רק יעזור.

- ככה המון זה בראש בשביל לסיים, אולם מי שרוצה להתקבל שיקח בחשבון שצריך לקרוע תתחת באימונים לפני אם זה מאוד חשוב לו להתקבל. (אני הייתי אמור ללכת לגיבוש טייס ובגלל בעיה רפואית לא הלכתי, והכושר שלי לא היה בשמיים ובניתי שהכושר זה לא הדבר הכי חשוב, נכון זה לא הדבר הכי חשוב אבל הוא יבליט אתכם מאוד).
כי צריך לזכור שלקחו את ה400 אנשים הכי טובים בארץ, ויש שם אנשים שמתאמנים כל החיים שלהם לגיבוש הזה, ועובדה שבסוף קראו לפסיכולוג לאנשים שהגיעו ראשונים בכל דבר גם אם הם לא היו הכי גאונים(כמובן שבסוף התקבלו אחלה אנשים).

מאמר גיבוש שייטת 13

  

 מאמר: גיבוש שייטת 13

 

יום ראשון

הגענו לתחנת חוף הכרמל. משם אוטובוס למאהל בעתלית. מושיביםאותנו בציליה, מתייבשים כמה שעות במסלול גיוס מייגע בביורוקרטיה. מי שסיים עושהעבודות רס"ר. אחלה! סיימנו עם זה ומושיבים אותנו לשיחה עם מפקד הגיבוש. בסופה הואמקריא את השמות לצוותים ומציג את המדריך הראשי של כל צוות. 

מתפזרים לקבוצות. לא לדבר בזמן שהמדריך מדבר! תעשו רושםראשוני טוב חח אל תעשו טעויות. לא משנה מה. ולא לשאול שאלות קיטבג ("10 שניות עמדתםפה, זוז!" "להיות עם תדלים עלינו?!" "בגלל ששאלת, יאללה למה לא. עם תדלים עליכם. זוז!" - דוגמא. תזהרו מזה חח) קיצור ממלאים שקי חול, שוקלים אותם ומכניסיםלתדלים.

מבדק מאג. לא מסובך, רק תהיו מרוכזים. נלחצתי מזה בהתחלהאבל בסופו של דבר הלך בסדר.

בערב כולם מצפים למסע הקצרצר של תחילת גיבוש אבל... להיותמוכנים עם מכנסיים קצרים לבראור! סעמק שונא בראור חח. המדריך עושה לנו חימום קפיצותמשהו מצחיק =D. הלך טוב בבראור, עשיתי 8:22 בריצה, 76 מרפקים ו92 בטן. בבטן עודהמדריך עמד מעליי ואמר לי כמה שאני טוב. זה שם אותי בהאיי חבל על הזמן.

יאללה לישון, יודעים שיש הקפצה בלילה. 

יום שני

הקפצה! 4 בבוקר, רבע שעה להתארגן על ציוד מלא למסע. זה זמןטוב להגיד שהציוד (לרוב האנשים לדעתי) היה מאוד אמין ובכלל יחסית נוח לפי מה שהבנתילגיבושים אחרים. רק התדל והנשק שורטים את הידיים והכתפיים אבל בקטנה.

אחרי חימום קצר המסע מתחיל. עשיתי רצועת חוף שלמה אחת עםאלונקה עליי (כל מסע עם 2 אלונקות סגורות). עשיתי חילוף. וכאן כל הזין מתחיל... סחרחורת מטורפת. משהו מוזר, אף פעם לא קרה לי, ועשיתי דברים יותר קשים מריצה עםאלונקה קילומטר. הים והחוף התחיל להתערבב לי, הלכתי עקום ובזגזגים. אני זוכר שאמרתישטויות ולא האמנתי שזה קורה לי. לא הבנתי בכלל מה קורה לי. ואז הפרישו אותי ועודכמה שלא עמדו בקצב, אחרי 2 ק"מ. אני במוח רק WTF!?!? גדול ומטורף. הרופא אמרשהתייבשתי. נגיד. שמו לי אינפוזיה. שבוז כמו לא יודע מה, חושב כבר על יום סיירות. 

המפקד לוקח את החבר'ה שלא סיימו את המסע ואומר להם שנגמרלהם הגיבוש. אנחנו כמובן בשוק כי כולם יודעים שמותר לפרוש בדבר אחד ועדיין להמשיךאת הגיבוש. אבל הוא אומר שאין לנו סיכוי גם ככה אם נמשיך. משביז בטירוף, אבל מישרוצה אומר לו והוא נשאר. אחד הלך מהשיחה הזו הביתה. לדעתי מבחן למוטיבציה, וזהמבחן גדול כי אתם לא מבינים בכלל את הסיטואציה שאתם נמצאים בה כשהמדריך שלכם אומרשאין לכם סיכוי לעבור. מול המחשב כשאתם קוראים את זה זה נשמע שזה מבחן ברור, אבל שםזה לא ככה. אח"כ הכל נהיה בהיר יותר.

סבבה אמרתי לעצמי שמעכשיו אני מפציץ אולי יש לי סיכוי לגאולאת עצמי. 

יאללה למבדקי ים. התחלנו עם שחייה תחרותית, סיימתי 6 מתוך 20-30.

מבדק שהייה במים. לנו היה רק 20 דקות בערך אבל ספרתי לקבוצהאחרת למשל משהו כמו 40 דקות. אחרי 20 דקות טיפה רעדתי והיה קריר אבל בכלל לא נורא. תשירו שירים! שרתי בנשיפות כי זה הדבר היחיד שמשמיע קול. מעביר את הזמן בסבבה :)

שחייה למצוף עם משקפת אטומה. עצה שלי: שחיית חזה היא יותרישרה מחתירה. לפחות בשבילי. לפני שעשיתי את המבחן ראינו אחרים עושים אותו ונשפכנומהם. אנשים שחו לכיוון החוף לסלעים או לחילופין לכיוון הים הפתוח. אז קיצור התחלתילשחות. אחרי כמה זמן אמרתי לעצמי שאני חייב לבדוק בשביל לוודא שאני לא יוצא אידיוטועומד לתקוע תראש בסלע או באיזה ס"ג. אני מוציא את הראש, והופ! חטפתי שוק. המצוף 5 מטר מולי דוכ. חח הייתי שמח. סיימתי עם הצצה אחת. אשכרה אם הייתי מחכה עוד 7 שניותכנראה הייתי מגיע ב0 הצצות. אבל שמח ב1 שלי, יודע שמעטים מאוד הצליחו ככה.

הולכים לנקות את הרצועת חוף ובערב... תיזוזים! עוד הזדמנותלהפציץ, איזה כיף.

אז ככה. זחילות נוראיות. פשוטו כמשמעו, אוכלים חול. אשכרהנכנס למטה. תנו הכל! תכלס אין הרבה כאלה, אולי איזה 7-10. מאוד אינטנסיבי, לדעתיהתיזוז הכי קשה. הגעתי חמישייה ראשונה כל פעם. סביר, סבבה.

עקיפת מצוף בים וחזרה. יופי קצת ריצה אחרי כל הזחילות. בזההגעתי כבר ראשון שני כל פעם.

העברת אלונקה מתחת חוטים לבנים שקשורים חצי מטר מעל החול. לאלונקה אסור לגעת בחוטים ובחול.

אלונקה סוציומטרית. ספרינט להקיף נקודה מסויימת וחזרה. ה4הראשונים יוצאים לסיבוב נוסף עם אלונקה בה 7 תדלים (70~ ק"ג), אחד עם ג'ריקן 20 ליטר ואחד עם 10 ליטר. השאר יוצאים לסיבוב בלי כלול עליהם ולא נרשמים בכלל. בזה כלמקצה (בערך 10...) לקחתי מקום ראשון :) זה הוציא אותי מהשביזות. אחרי כמה מקציםשאתה מגיע ראשון החבר'ה גם קולטים את זה פסיכולוגית ולדעתי מוותרים לעצמם בעניין שללעקוף אותך... אז בשלב מסויים זה כבר נהיה אשכרה כיף חח. אז חבר'ה, תנו הכל ותגיעוראשונים. מי שמגיע ראשון לנקודה להקיף גם יגיע ראשון, כי אח"כ כל הקבוצה תידחף שםדבוקים לתחת של השני ומנסים לעקוף. ותהיו אגרסיבים. שאף אחד לא יעז לעקוף אתכם. אנילא מדבר על אגרופים לבטן, אני מדבר על אגריסיביות אחרת. יותר לשדר את זה.

יום שלישי

4 בבוקר, הקפצה. כולם מוכנסים ברבע שעה, כמו אתמול. הייתילא בטוח בעצמי בכלל בעקבות המסע הקודם, אבל ידעתי שהגיבוש שלי תלוי במסע הזהויפרישו אותי אם אני לא אסיים ואז ממילא מה שעשיתי לא שווה כלום, בלי קשר לתוצאהבסוף. 

בהתחלה עם תדלים מלאים עלינו. לא קשה, עדיין יש אנרגיהובקטע הזה הייתי אפילו די שמח שזה הקצב. הליכה מהירה ומדי פעם הוא פותח בריצה. אוכל פעם שאנחנו מעצבנים אותו (עוקפים אותו \ נמצאים בצד ההפוך למה שהוא אמר ביחס אלעצמו) אחרי הלוך - חזור וחצי מורידים תדלים, הפסקת שתייה וממשיכים עם אפוד ונשק. ככה לא יודע עוד כמה פעמים. לפני הגיבוש שמעתי מאנשים שהכל בראש וכאלה... חשבתי שזוקלישאה, אבל אתם לא מבינים כמה זה נכון. אתם פשוט אומרים לעצמכם בראש שממשיכיםוזהו, שום דבר אחר. אבל אל תהיו שבוזים, זה אפשרי מאוד. במסע יש כמה קטעים קשיםבמיוחד כמו למשל עלייה על דיונות קטנות כאלה שיש בצדדים של החוף באמצע החיים... משהו מטורף. החבר'ה של הכושר קרבי (כמוני) גם יגלו שפה זה לא כמו מסע באימון. כולםעייפים ולאף אחד אין כוח לקחת אלונקה. אתם תתחילו להימנע מאלונקה כי תבינו שאם תקחואותה יש מצב שהמדריך פתאום יפתח איזו ריצה או דיונה ויהיה מאוד - מאוד קשה להורידאותה מכם. לפני הגיבוש קשה לתפוס את זה אבל שם תבינו. המדריך שלי בכושר הקרבי (שהתקבל לשייטת ד"א) אמר פעם אחת שהוא רצה לבכות כמו ילדה קטנה על האלונקה פעם אחתאחרי שמלא זמן אף אחד לא רצה להחליף אותו. ותכלס לא הבנתי אותו, כולה אלונקה מסכנהעל הגב. אבל אחרי איזו דיונה כזו או ריצה של המדריך ועם האלונקה... היה קטע שפשוטאמרתי... "חילוף... חילוף... חילווווווף... (פה אני כבר מרים את הקול) חילווווףף!!!" אנשים מרוכזים בלעבור עוד צעד ולא לכל אחד יש זין לקחת אלונקה. במיוחד שזה יכול לגרום להדחה מהמסע.

על מה חשבתי במסע כשהיה קשה? על הנקודת שבירה אופציונאליתשהייתה לי בתחילתו. לקחתי תאלונקה. הייתי איתה כמה זמן, לא קצת ממש. ואז המדריךהתחיל לרוץ, ועוד בדיונה. פתחתי פער. זה היה מטורף, לא האמנתי ששוב, זה קורה לי. המדריך אמר לי שמי שפותח 20 מטר פער יוצא. אמרתי לעצמי שאין מצב... שמתי ספרינט עםהאלונקה כי הקבוצה הייתה רחוקה ולא היה מי שיחליף... ועברתי את הנקודת שבירה הזו. אח"כ כל פעם שהיה קשה חשבתי עליה, זה עודד אותי. 

כל הלוך חזור וחצי הייתה הפסקת שתייה, חוץ מפעם אחת שהיהכפול אני חושב. בכל הפסקה קולטים שהקבוצה הולכת וקטנה, כי במסע אף אחד לא מסתכלאחורה לראות מי פורש. כולם עם ראש ברצפה מסתכלים על הקצב של הרגליים. בסוף נשארנושלושה מהקבוצה המקורית ועוד כמה מקבוצה אחרת שנשארו. עוד הלוך חזור וחצי עם תדליםמלאים וזהו. הולכים לטבול בים ונגמר. חוזרים לבסיס בגאווה שלא תיאמן עם ראשלמעלה... לא קולטים שסיימנו. בערך שעתיים וחצי+ מסע. היה קשה.

עכשיו מבדקי בריכה שבעצם היו בים.

ריקון מסיכה ושנורקל מתחת למים. ממש קל.

איסוף טבעות ממתקן בקרקעית. הלך נחמד. פעם אחת עם עינייםפקוחות ופעם אחת עם משקפת אטומה.

החזקת משקולת מעל המים. החזקתי עד שהפסיקו אותי. תחליפוידיים, מותר, וזה עוזר מאוד. אבל תנצלו טוב את הזמן והכוח של יד.

אח"כ שיחות אישיות שבהן שוברים דיסטאנס. המדריכים אשכרה ממשנחמדים! חח נהניתי מזה.

בערב תיזוזים. עוד פעם מקצים של זחילות. עוד טרטורים ליםובחזרה. העברת אנשים דרך רשת ברזל וחפירת בורות. יאללה להפציץ, זה עוד מעטנגמר.

יום רביעי

עבודות רס"ר, מחזירים ציוד. תעשו כל מה שהוא אומר ואלתתעצלו, הוא עדיין מעביר שמות לדבריו. שומעים מי עלה לוועדות מקבלים ציוד וחוזריםהביתה.

מספרים...

220~ התחילו.

45~ סיימו.

25~ אני חושב קיבלו וועדות...

וכמה עברו אני יודע לא יודע ת'אמת.

בהצלחה לכולם! :)


טיפים:

*תביאו טוש עבה לרשום את המספר שלכם.
*כמה שיותר חולצות לבנות ו2 זוגות נעליים! בשביל להיות במצבטוב אתם צריכים 5 חולצות לפחות ובשביל מצב טוב מאוד 7 לפחות. קחו בחשבון.
*איזולריבנד ואזיקונים.
*הרבה אנרג'י.

*מה שהמדריכים אומרים קדוש, וכמה שפחות שאלות. תשאלו אתהחברים אם צריך.

*אם אתם חניכים תורנים ואין לכם זמן, קחו הערכה! מראה עלמקצעויות ואם לא תקחו ולא תעמדו בזמנים הם ירדו עליכם בגלל זה. ואם כבר דיברנו עלזה, אז רצוי מאוד שעון שלא תשאילו באמצע ממישהו כי מינו אתכם להיות חנת"ר.

*מתיחות ברגעים פנויים, תהיו מקצועיים.

*כשקשה לסחוב תאלונקה במסע, תנשכו תשפה. עוזר להסית את הכאב. וכל המדריכים מסתכלים על מי שסוחב, זה חשוב.

מאמר יום סיירות

מאמר יום סיירות ינואר 2010:

מתכונת יום הסיירות - יום אחד.

תזמון: הגעה - 7:00 (בוקר...), שיחרור - אחה"צ, 15:00 פחות או יותר.

תיאור היום:

1. מגיעים ב-7:00 בבוקר למכון וינגייט.

2. מבצעים את תהליכי הסדרת הטפסים (זימון ואישור רפואי חתום).

3. מקבלים מספר שלמעשה זה יהיה המספר שלכם במהלך היום, ורושמים אותו על החולצה הלבנה מקדימה ומאחורה.

4. עוברים בדיקת רופא שעובר גם על האישור הרפואי.

5. כל מי שמסיים את כל ההליכים הנ"ל מתרכז במקום מסוים ולאחר שמגיעים מספיק אנשים (90 איש פחות או יותר) המפקד לוקח את הקבוצה הצידה ומעביר חימום קל הכולל מעט ריצה ומספר מתיחות.

6. לאחר החימום והמתיחות, הקבוצה מובלת לאזור שבו מתבצעת ריצת ה-2000. הקבוצה מוזנקת, רצים בקו ישר קילומטר קדימה, מגיעים לנקודה בה מחכה מפקד שיסמן אתכם בטוש על החולצה, וחוזרים חזרה, כל אחד מקבל כרטיס עם מספר והוא אומר אותו לאנשים שיושבים בקו בסיום ורושמים את התוצאה של כל אחד.
חשוב מאוד לציין - המשטח בו הריצה מתבצעת לא מישורי, יש בו עליות וירידות, ברובו הוא חול קשה אך יש מעט חלקים בהם יש חול רך אך לא עמוק. כל מי שמתאמן בריצות על אספלט ומסלול מישורי וחושב שכך הוא יהיה מוכן, טועה, מכיוון שהדבר שונה מאוד ממה שיש ביום הסיירות.
לאחר סיום הריצה שותים מים, ומפנים את המקום לקבוצה הבאה שמגיעה לבצע את הריצה.

7. הקבוצה שסיימה את הריצה וסיימה לשתות ושירותים (מוקצות מספר דק' לשם כך) מתרכזת במקום מסוים, ומגיעים נציגים מטעם יום הסיירות. הנציגים יסבירו לכם על היום שאותו אתם הולכים לעבור ועוד כל מיני נהלים והסברים אחרים. לאחר מכן, כל אחד יקבל דף, בו הוא רושם את פרטיו האישיים, ובאותו דף תתבקשו לדרג את היחידות לפי רצונכם להגיע אליהן (לדוגמה - אם ברצונך להגיע למטכ"ל, סמן את מטכ"ל ב-"1", ושייטת "2") - כמובן כל אחד לפי רצונו.
ביום הסיירות ניתן להשיג גיבוש גיבוש מטכ"ל (כולל מטכ"ל, שלדג ו-669) גיבוש שייטת, או גיבוש חובלים.
אגב, מי שרוצה גיבוש חובלים יכול גם פשוט להתקשר למדור ים ולבקש גיבוש.

הקבוצה הראשונה שתסיים עם ריצת ה-2000, תתבקש להכין את הציוד הצוותי להמשך היום.

8. לאחר שכולם סיימו עם ריצת ה-2000, כולם מתרכזים במקום אחד, ומתבצעת חלוקה לצוותים. הצוות שבו תיהיו (בצוות יש בין 15 ל-20 איש פחות או יותר) הוא יהיה הצוות שלכם לחלק הפיזי המרכזי של יום הסיירות.
המפקד הראשי יכריז על מספר הצוות, ולאחר מכן, את המספרים של חברי הצוות, וכל אחד ממכם ניגש לצוות שבו המספר שלו מוקרא. לכל צוות יש ציוד צוותי (הכולל אתי חפירה, שקים, אלונקות, ג'ריקנים) ועל כל צוות יש כ-3 מפקדים, שאחד מהם יהיה המרכזי שייתן לכם את ההוראות. (אגב, המפקדים הם בוגרי היחידות (מטכ"ל, שייטת))
לאחר שמוודאים שכל חברי הצוות נוכחים, לוקחים את הציוד הצוותי וניגשים לאזור הדיונות הסמוך.

9. שוב, מוודאים שכולם נוכחים, ואז מתחילים. פה למעשה מתחיל החלק הפיזי והמרכזי של יום הסיירות.
התפקוד שלכם בחלק הזה, הוא זה שייקבע מה תקבלו ואם בכלל תקבלו, בסיום היום.
חשוב לזכור - אני מציג את מה שהיה בצוות שלי, ולא בכל צוות עושים בדיוק אותו דבר, אלא הכל תלוי ברצונם של מפקדי הצוות שלכם, אך אם יש שינויים, הם יהיו ממש קטנים.


החלק הפיזי המרכזי של היום, כולל 4 תרגילים מרכזיים:

א. ריצות ספרינט
ב. ריצות ספרינט עם ציוד (אלונקה, ג'ריקנים, שקים)
ג. חפירת בור/תעלה
ד. סחיבת שקים

בתוך התרגיל עצמו, אין הפסקות.
בסוף כל תרגיל, תקבלו מספר דקות שבהן תידרשו לשתות כמות מים מסוימת ולארגן את הציוד לתרגיל הבא - זאת אומרת שבסוף הזמן שניתן לכם, אתם צריכים לעמוד מסודרים מול המפקדים, שהציוד לתרגיל הבא מוכן, ולאחר ששתיתם מספיק מים כמו שאמרו המפקדים.

א. ריצות ספרינט - המפקד ייתן לכם הוראות, מהו מסלול הריצה. כאשר המפקד יכריז "צא", תצאו לריצה לפי המסלול, ותחזרו לנקודת ההתחלה ליד המפקדים. כשכולם יגיעו, יעברו רק מספר שניות עד שתצאו שוב לריצה הבאה, והדבר יחזור על עצמו שוב ושוב עד שהתרגיל יסתיים.
מרגע שהתרגיל מתחיל, לא תיהיה מנוחה של יותר ממספר שניות בין כל ספרינט לספרינט. התרגיל מאוד אינטנסיבי, ורוב האנשים שפורשים במהלך היום, ייפרשו בחלק הזה.


ב. ריצות ספרינט עם אלונקה, ג'ריקנים ושקים - עכשיו תידרשו לעשות את אותו מסלול בספרינט, אך יש שינוי - ארבעת הראשונים שמסיימים את הספרינט, ירימו אלונקה ויסחבו אותה באותו מסלול של הספרינט (כמובן שעל האלונקה יש מספר שקים והיא כבדה. בצוות שלי, גם ארבעת הבאים שמגיעים זוכים לסחוב - 3 ג'ריקנים ושק חול אחד. הדבר משתנה מצוות לצוות לפי רצון מפקדי הצוות. לדוגמה, יכול ליהיות שבצוות אחר, רק החמישי והשישי שמסיימים, ייסחבו משהו, אך בכל הצוותים יש אלונקה ו-4 הראשונים שמגיעים יסחבו אותה. השאר תלוי במפקדים כמו שאמרתי.
דוגמה לריצה בתרגיל - יוצאים לספרינט, 4 הראשונים שמגיעים מרימים אלונקה והבאים בתור ג'ריקנים ו/או שקים, ויוצאים למסלול הספרינט עם האלונקה והציוד. שחוזרים למפקדים מחכים עד שהם יגידו להוריד ציוד, ופה בעצם מסתיים סיבוב אחד. לאחר שהציוד הורד, שוב המפקד יזניק אתכם והראשונים יסחבו ציוד...

החלק הזה לא פחות אינטסיבי וקשה מהראשון, אלא אף יותר מכיוון שיש שיש בו גם ספרינט רגיל, וגם סוחבים ציוד, אבל רוב מי שנשאר לאחר התרגיל הראשון, יישאר גם פה. רבים פורשים בתרגיל הספרינט הראשון מכיוון שההלם מגיע בהתחלה, וסביר להניח שמי שעובר את השוק הראשוני יסיים את היום הזה.

ג. תרגיל חפירת בור/תעלה - התרגיל הזה משתנה מצוות לצוות - יש צוותים בהם ההוראות הן לחפור בור במידות מטר אורך, מטר אורך ומטר עומק, ויש צוותים (בכללם הצוות שלי) שההוראה הייתה לחפור תעלה שרוחבה יהיה אורך את החפירה, וגם עומקה יהיה אורך האת. ( אתם חופרים עם את חפירה קטנה מתקפלת שיהיה חלק מהציוד שלכם שם).
כאשר המפקד יגיד, תתחילו בחפירות, ולאחר זמן מסוים הוא יגיד לעצור ולהפסיק.
המפקדים יעברו ביניכם וישאלו אתכם שאלות על הבור ולפעמים גם עליכם עצמכם.
לאחר שהמפקדים מסיימים לשאול את כולם, תתבקשו לכסות את הבור שחפרתם.

ד. סחיבת שקים - לכל אחד בצוות יהיה שק (לפי הערכה שלי, שוקל 15 קילו פחות או יותר), והמפקד יגיד לכם מה הוא מסלול הסחיבה של השק. נקודת ההתחלה והסיום של כל סיבוב תיהיה ליד המפקדים, ובכל פעם שתסיימו סיבוב תידרשו לומר את המספר האישי שלכם, וכמה סיבובים עשיתם.
הסיבובים הם סיבובים גדולים, ומסלולם כולל גם עליות וירידות מן הדיונות החוליות.
לאחר זמן מה, המפקדים יגידו לכם לעצור.

ופה נגמר החלק הפיזי של יום הסיירות.

10. לוקחים את הציוד הצוותי מן הדיונות, וחוזרים לאזור המחנה. לאחר שתחזירו את הציוד, תשבו מספר דקות עם מפקדי הצוות שלכם, כל אחד יספר על עצמו מעט והמפקדים ישאלו אתכם כל מיני שאלות.

11. ממלאים דף דירוג סוציומטרי על חברי הצוות, ומהנקודה הזאת, תתייבשו בין שעה לשעתיים (אפשר לשתות, להשתין, בשלב מסוים גם מגישים לכם אוכל (לחם עם חומוס או משהו אחר), אבל כולם צריכים להתרכז במקום אחד לפי הוראות המפקדים.

12. לאחר ההתייבשות, מגיע המפקד ומקריא תוצאות - יגידו "לסיירת מטכ"ל עברו מספרים ... ... ..." "לשייטת ... ..." ולחובלים.... . רוב האנשים לא מקבלים כלום.

13. כל קבוצה של יחידה מתרכזת באזור אחר, יגיע מפקד וידבר איתכם מעט, לאחר מכן יגיעו נציגי מדור סיירות שיסבירו לכם בקצרה מה הם הליכי ההמשך ותקבלו דפי הסבר ותוכניות אימון.

14. אתם משוחררים הביתה - יש אוטובוסים לת"א ולחיפה בחינם למי שרוצה.

התחילו את היום כ-450 איש, פרשו כ-200 איש (הערכה גסה שלי)
כ-30 איש קיבלו מטכ"ל, אני מעריך שמספר דומה לשייטת.
אני יודע שאנשים קיבלו גם חובלים אבל לא שמתי לב כמה.
כמו שאמרתי, אנשים רבים פורשים, ורבים לא מקבלים כלום.


יום הסיירות מזווית הראיה שלי + טיפים:

יום הסיירות הוא ההזדמנות הבטוחה האחרונה שלכם להגיע ליחידה שאתם רוצים.
מי שזה חשוב לו, שייתאמן קודם, שישקיע, שילך למסגרת כושר קרבי (שם תקבלו את ההכנה הטובה ביותר).

אומנם מלבד ריצת ה-2000, החלק הפיזי נטו של יום הסיירות אורך סך הכל 3 שעות, אבל אלו שעות מאוד אינטנסיביות, במהלך התרגילים אין הפסקה, אין מנוחה. אנשים שלא התאמנו מגיעים לשם ונכנסים להלם.
כל מיני חכמולוגים שהתאמנו במכון כושר או באימונים בפארק ורגילים לאספלט חוטפים פה פתאום שוק.
מי שרוצה להתאמן ליום סיירות, שיתאמן ספציפית. ולהתאמן ספציפית זה אומר אימונים בחול ים, בדיונות, בעליות, להתנסות בסחיבת אלונקה, שקים וכו'. כמו שאמרתי, הכי טוב שצטרפו לקבוצת כושר קרבי לפחות חודשיים קודם.

בתור אחד שהתאמן במסגרת כושר קרבי (יובל עילם) , אני רוצה לומר לכם, בשום שלב במהלך היום לא הייתי מופתע, לא פיזית ולא מנטלית. בכל שלב ידעתי מה הולך, איך להתנהל, איך לחשוב במהלך יום כזה, איך להתמודד עם סיטואציות מנטליות מסוימות וכמובן שפיזית הכינו אותי בצורה מצוינת.
אני לא עושה פה פרסומת. אני אומר בכנות שאם הייתי מתאמן לבד, לא הייתי מוכן כמו שצריך, לא פיזית ולא מנטלית.

החלק שבו פורשים הכי הרבה אנשים ובעצם החלק הקשה ביותר הוא הספרינטים הראשונים, בהתחלה. לא משנה אם התאמנתם או לא, ברמה מסוימת תקבלו שוק. השאלה היא איך תתמודדו איתו.
לא משנה כמה קשה לכם, לא משנה מה המיקום שלכם, גם אם אתם אחרונים, אל תעצרו, אל תפרשו. אם תתגברו על ההתחלה, כנראה שתסיימו את היום הזה. רק לשם הדגמה, בצוות שלי היו בהתחלה בין 15 ל-20 איש וסיימנו 7 אנשים.
אומנם ברוב הקבוצות לא פורשים כל כך הרבה אנשים, אבל כמעט בכל קבוצה יהיו פורשים.

טיפ חשוב ביותר - לאכול בבוקר לפני יום הסיירות!!! פרוסות עם שוקולד/ריבה/דבש כשעתיים לפני (קחו בחשבון שלא מתחילים בדיוק ב-7 בבוקר אז אל דאגה. תאכלו בננה כשעה לפני כל חלק פיזי.

תשנו טוב בלילה.

לפני יום הסיירות תשאלו את עצמכם טוב טוב אם אתם בטוחים שאתם רוצים להגיע ליחידה כזאת או אחרת. תזכרו כמה חרא אוכלים במהלך המסלול, אלו קשיים פיזיים יש. אתם צריכים להגיע להבנה ששירות ביחידה הזאת דורש ממכם מאמצים פיזיים ומנטאליים עילאיים.
תזכרו שלהתקבל זה יחסית החלק ה"קל". המסלול הוא החלק הקשה באמת.
במהלך המסלול ביחידות העלית, אתם לא תדעו מה תעשו שעה או שעתיים מאוחר יותר, בטח שלא מחר. כל יום תופתעו מחדש, ובכל יום יכול ליהיות שתפרשו או שיפרישו אתכם. אי הידיעה הוא הדבר הקשה ביותר שיש. כל יום הוא מבחן.

במידה ואתם מחליטים ללכת על זה, תגיעו נעולים. נעולים בראש על המטרה שלכם, תחליטו שלא משנה מה, בכל רגע נתון אתם נותנים 180%, נותנים את הנשמה, גם אם קשה. תזכרו שזה נגמר מתישהו. זה היתרון שלכם. אתם יודעים מתי זה ייגמר. תזכרו שזו ההזדמנות שלכם להשיג את מה שתמיד חלמתם עליו, וזה הזמן להוכיח את זה. עד עכשיו דיברתם ועשיתם רעש כמה שאתם מורעלים וכמה שאתם רוצים, בטח גם חברים שלכם תפסו ממכם, בטח גם הבנות, אבל הכל חארטה ושטויות ודיבורי סרק עד שתגיעו למיונים (יום סיירות, גיבוש). זה הזמן להוכיח את עצמכם.

חשוב מאוד - תיהיו עצמכם. אם אתם חושבים שאם תתחנפו לכולם, או תשחקו אותה ליד המפקדים זה יעזור לכם, אתם טועים בגדול. אל תלכו להגיש מים לכולם אלא אם באמת זה מה שאתם רוצים לעשות ועושים בדרך כלל. זה פתטי לראות איך אנשים רצים לעשות את זה רק כדי שבסוציומטרי ידרגו אותם גבוה. את כל ההצגות האלו אנשים רואים, כמובן שהמפקדים רואים הכל.
תיהיה עצמכם. אם תתאימו, מצוין, אם לא, לא קרה כלום. זה רלוונטי.

אחד הדברים החשובים ביותר, ואולי החשוב ביותר, הוא שתיהיו חדים ונעולים. זמן תגובה מהיר וחד, יוכל להביא אתכם לכך שתיהיו הראשונים לצאת לכל ספרינט, ובדרך כלל מי שיוצא ראשון או בין הראשונים, גם יסיים בין הראשונים. 

שאתם מתחילים את החלק הפיזי, פשוט תהפכו את עצמכם לרובוטים שמגיבים במהירות הגדולה ביותר שיש, ומבצעים מיד מה שצריך לבצע.
פשוט תנתקו את עצמכם, לא לחשוב על המשימה יותר מדי, פשוט לבצע.
אני מתכוון בעיקר לחלקים של הספרינטים.
שאדם מתחיל לחשוב ולהתעסק בראש עם כל מיני דברים, מהירות התגובה יורדת, אתם איטיים יותר, ומתחילים לעלות בכם ספקות.

פשוט תהפכו לרובוט שמבצע. לא משנה אם יש עוד ספרינט אחד או אם המפקד יגיד שיש "רק" עוד 70 ספרינטים, זה לא משנה לכם, אתם מתעסקים רק בהווה ובספרינט הנוכחי, דואגים לתת את המקסימום.
אז יהיה עוד ספרינט? אז מה?! מה קרה?! והתשובה היא שלא קרה כלום! פשוט יוצאים ועושים מה שצריך לעשות.
אתם עומדים דרוכים, חדים, וקשובים, מחכים למילה אחת. המילה היא "צא". אל תסתכלו מסביב, אל תסתכלו איך הולך לאחרים, לא משנה אם אתם עייפים, או שקשה, אתם מחכים למילה הזאת. שהמילה הזאת מגיע אתם פשוט משתגרים לעבר המסלול ומסיימים אותו הכי מהר שיש.
באתם למלחמה, ואתם הולכים לנצח בה.

יכול ליהיות שתחוו נקודות שבירה ביום הזה, אז ברגע שממש קשה, תסתכלו רגע הצידה לחבר'ה שבקבוצה שלכם, ותזכרו שלחבר'ה האלה קשה לא פחות ממכם, וכמו שאמרתי קודם לכן, השאלה היא איך תתמודדו עם הקושי. האם תהפכו לסמרטוטים שמתייאשים ופורשים?!

לא! אתם מריצים לעצמכם בראש מה המטרה שלכם, נזכרים בכמה אתם רוצים את זה, ונזכרים שזו ההזדמנות שלכם להוכיח את עצמכם מעבר לכל דיבורי הסרק! אתם רוצים להגיע ליחידת עלית?! צריך לעבוד קשה מאוד בשביל זה, צריך להרוויח את זה בדם, יזע, דמעות וכאב. רק בסוף תוכלו להנות מהפירות. אבל עד אז, דרך קשה מאוד.




קרדיט OMER K