הסבר על היחידה - שייטת 13

שייטת 13 - או בכינוייה "השייטת" - יחידת עילית של הקומנדו הימי הישראלי

שייטת 13 היא יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי הפועלת בים, ביבשה ובאוויר כאחד. בסיס הקבע של היחידה שוכן בעתלית. מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ ברעם". למרות היותה יחידת קומנדו ימית, יחידה זו מאומנת בין היתר בכל סוגי לוחמת היבשה. מפקד השייטת הוא קצין חיל הים בדרגת אלוף משנה.
הקומנדו הימי עוסק בפעילות מבצעית מעבר לקווי האויב, כגון פגיעה בכלי שיט בנמלי האויב ובמתקנים חיוניים בעת מלחמה, וכן לאסוף מודיעין איכותי על פעולות ומהלכי האויב.
השירות ביחידה משלב הכשרת חי"ר ארוכה ומקיפה עם התמחות בלוחמת ים. הלוחמים עוברים מסלול הכשרה מפרך, אשר כולל אימונים ולוחמת חי"ר, קורס לוחמה בטרור ולוחמת גרילה, קורס צניחה, שיטות תקיפה ופשיטה מהים ומהאוויר, הפעלת כלי שיט וחימוש קטלני מתקדם ומסווג ואימוני כושר קרבי.
בשנים האחרונות מובילים לוחמי השייטת את הלחימה של צה"ל ושל היחידות המיוחדות נגד הטרור הפלשתיני. היחידה זכתה פעמיים בפרס הרמטכ"ל על תרומתה ללחימה בטרור ועל פיתוח יכולות מבצעיות מקוריות וחדשניות והקניית נורמות התנהגות גבוהות של מצוינות וחתירה לניצחון.

תנאי הקבלה לשייטת 13
על הזכאים ליום סיירות לסמן "שייטת 13" בעדיפות גבוהה ביום הסיירות. העוברים בהצלחה שימצאו מתאימים יזומנו ליום מיון בביתן חיל הים. יום המיון כולל מבחנים פסיכוטכניים ופסיכולוגים.
במידה ועברת בהצלחה את המיון תזומן לבדיקות רפואיות במכון לרפואה ימית של חיל הים.
אם עברת בהצלחה את שני השלבים תזומן לגיבוש שייטת 13 בן ארבעה ימים.

פעילות מבצעית בים, ביבשה ומהאוויר
לוחמי השייטת מובילים את הלחימה של צה"ל ושל היחידות המיוחדות נגד הטרור הפלשתיני, זאת בנוסף לפעילות התקפית ולפעילות מודיעינית חשאית בזירות קרובות ורחוקות.
בשנים האחרונות זכתה שייטת 13 פעמיים בפרס הרמטכ"ל, זאת על תרומתה ללחימה המתמשכת ועל קביעת סטנדרטים גבוהים של לחימה, על פיתוח יכולות מבצעיות חדשות ועל תרומה נדירה להגנה על הבית.

מסלול ההכשרה
צוותי הלחימה של שייטת 13 נדרשים למגוון יכולות והכשרות כדי לבצע את משימותיהם, ולכן ההכשרה היא ארוכה ומקיפה. הלוחמים מתחילים את המסלול בחמישה חודשי טירונות חי"ר ואימון מתקדם, הנערכים בבסיס הטירונים של חטיבת הנח"ל. עם סיומה של תקופת הכשרה ראשונית זו, הלוחמים מוסמכים כ"רובאי 07" ומגיעים לשייטת.
כאן מתחיל שלב חדש, הוא שלב ה"מכין". במשך כשלושה חודשים נחשפים הלוחמים בהדרגה לפעילות השייטת, ולומדים להכיר מקרוב את הים, היבשה ומה שבינהם: אימוני כושר קרבי מפרכים, שייט בסירות גומי, תרגולי "פשיטה" - הגעה מן הים, עליה לחוף ולחימת חי"ר וקורס צניחה, הכולל צניחה לים!
במהלך ה"מכין" מתגבש צוות הלחימה. כאן נקשרים קשרי רעות אמיצים בין הלוחמים, קשר עם החברים הכי טובים שילוו את הלוחם לכל החיים. ב"מכין" הלוחמים לומדים מהן נורמות ההתנהגות הנדרשות בשייטת: נורמות גבוהות ללא פשרות, של מצוינות, חתירה לביצוע מושלם בתנאים הקשים ביותר, חתירה למגע עם האויב וחתירה לניצחון.
עם סיום ה"מכין", מתחיל השלב הייעודי, שלב שאורכו כשנה ובו כל צוות מתמקצע בתחום שיהפוך לתחום ההתמחות העיקרי שלו. ההכשרות כוללות קורס לוחמה בטרור, תקיפה באמצעות סירות, צלילה קרבית, לוחמת גרילה ומבצעי קומנדו מיוחדים, וזהו רק חלק קטן מעולם שלם של לחימה בים וביבשה. כאן נפגשים עם אמצעי הלחימה של המחר ומפתחים את התחכום הנדרש, כדי לדעת להפעילם, להלחם ולנצח.
לאחר כעשרים חודשים, בטקס מרשים מוענקות ללוחמים כנפי העטלף והם מצטרפים רשמית למשפחת השייטת.

  
שייטת 13 (הקומנדו הימי), יחידת עילית של חיל הים הישראלי, מהיחידות המובחרות בצה"ל; מתמחה בתחום הלוחמה הזעירה בים ובחופים. עצם דבר קיומה של היחידה ושמה המפורש היה אסור לפרסום במשך שנים רבות. בעשרות שנות פעילותה ביצעה היחידה מאות מבצעים (רובם בשטחי מדינות ערב), אשר רק מעטים מהם הותרו לפרסום.

שייטת 13 הוקמה במטרה להוות כוח תקיפה במימיהן וחופיהן של ארצות אויב, תוך שימוש בדרכי פעולה שונות: צלילה, פשיטה, חבלה, צניחה, מארבים והסתערויות. עוד לפני קום המדינה פעלה יחידה דומה במסגרת הפלי"ם (פלוגה ימית של הפלמ"ח) אשר כונתה "חוליית החבלה הימית". בתחילה ביצעה חוליית החבלה פעולות ימיות ויבשתיות כנגד כלי שייט בריטיים ופעולות חבלה בספינות שנועדו לגירוש מעפילים. במהלך מלחמת העצמאות, כאשר הפכו צבאות ערב למטרה, הטביעה היחידה את אניית הנשק הערבית "לינו" שעגנה בחופי איטליה, ביצעה השתלטות על אוניית נשק נוספת בשם "ארג'ירו" והטביעה את הספינה "אל-אמיר פארוק", אוניית הדגל של הצי המצרי. פעולת הטבעת האונייה המצרית זיכתה את יוחאי בן נון, מפקד היחידה בעיטור הגבורה.
בשנים הבאות גובשו שיטות הפעולה והלחימה של היחידה, בין השאר בהדרכתו של איש קומנדו ימי איטלקי בשם פיורנזו קפריוטי. עד שנת 1949 פעלו במקביל מספר חוליות חבלה, שאוחדו ב-1949 ליחידה אחת, "הקומנדו הימי", שהחל ממאי 1952 נקראה "שייטת 13". מקורו של המספר 13 בשם היחידה, על פי האגדה, הוא בנוהג הלוחמים באותה העת לשתות אלכוהול לשכרה ביום ה-13 בכל חודש. מייסדה ומפקדה הראשון של השייטת היה יוחאי בן נון (שבתפקידו הקודם היה מפקד הפלי"ם), לימים מפקד חיל הים.
ייחודה של שייטת 13 ביכולתה להגיע ליעדים דרך הים, בצלילה, בכלים על-מימיים ותת מימיים. היחידה מורכבת מעילית הלוחמים (המכונים "אנשי הצפרדע") בצה"ל; מסלול הכשרתם נמשך זמן רב ונחשב לאחד מן הקשים והמקצועיים בצה"ל. בסיסה המרכזי של שייטת 13 ממוקם על חוף ימה של עתלית, דרומית לחיפה. בשנות ה-60 עיצב אחד מלוחמי השייטת את סמלה, עטלף שעליו הולבשו עוגן חיל הים, חרב צה"ל ומוקש ימי.
ארבעה ממפקדי שייטת 13 היו גם למפקדי חיל הים (נכון ל-2004: יוחאי בן נון, זאב אלמוג, עמי אילון וידידיה יערי). ביולי 2002 הוענק לשייטת 13 צל"ש הרמטכ"ל על ביצוע פעילות מבצעית לאורך זמן, בנחישות, התמדה ותוך גילוי רוח לחימה למופת.


לוחמי שייטת 13 במהלך אימון (צילום: באדיבות מוזיאון העפלה וחיל הים)

שייטת 13 השתתפה במאות מבצעי קומנדו, שרובם נותרו חסויים עד עצם היום הזה. בשנותיה הראשונות נאלצו מפקדי היחידה להיאבק על שילובה במבצעים יוקרתיים. מלחמת ששת הימים אף היא לא נחשבת לתקופת זוהר עבור היחידה. במהלך המלחמה נכשלו מספר פעולות של השייטת, שמטרתן היתה פיצוץ ספינות אויב שעגנו בנמלי מצרים וסוריה. במהלך אחת מפעולות אלו, שנערכה בנמל אלכסנדריה, נשבו ששה מלוחמי היחידה.

במהלך מלחמת ההתשה (מרס 1969 - אוגוסט 1970), הוציאה היחידה לפועל מספר מבצעים אשר ביססו את מעמדה כיחידת עילית בצה"ל. בין מבצעים אלה ניתן לציין את "בולמוס 5" - פשיטה על תחנת חוף מצרית בראס ערבייה, בצפון מפרץ סואץ. בפעולה זו, שנסתיימה ללא נפגעים לכוחות השייטת, נהרגו 32 חיילים ולוחמי קומנדו מצרים.
בפשיטה על האי גרין בתעלת סואץ, פעולה נודעת נוספת, שיתפו לוחמי היחידה פעולה עם לוחמי סיירת מטכ"ל. המבצע הסתיים בהצלחה אולם הכוח נחל אבדות קשות, שהסתכמו בששה הרוגים, שלושה מהם לוחמי השייטת, ופצועים רבים, מרביתם אנשי השייטת. בפעולה נוספת, "מבצע אסקורט" (1969), פוצצו חיילי השייטת בהצלחה שתי ספינות טילים מצריות. בפעולה נהרגו שלושה מלוחמי היחידה.
במהלך מלחמת יום הכיפורים הגיעה השייטת למספר שיאים מבצעיים, ולזכות הלוחמים נרשמה שורה ארוכה של מבצעים במהלכם הוטבעו נחתות טנקים, ספינות טורפדו, ספינות טילים וספינות משמר מצריות.
בשנים שלאחר מכן השתלבה היחידה בפעילות נגד ארגוני הטרור ככוח מבצע ומסייע בפעולות פשיטה במדינות אויב וכן בפעולות ימיות אחרות. על פי מקורות זרים השתתפו לוחמי היחידה במבצע לחיסול אבו ג'יהאד, מראשי אש"ף. בשנות ה-80 שולבה היחידה במאמץ להעלאתם של מאות יהודים אתיופיים דרך סודן (פרטי המבצע נחשפו רק 13 שנה לאחר מכן).
בתקופת שהותו של צה"ל ברצועת הביטחון בגבול לבנון היתה השייטת פעילה במיוחד במבצעי עומק בשטח לבנון. ב-5 בספטמבר 1997, פשטה שייטת 13 על הכפר אנצריה שבדרום לבנון, ובשעה שנעה לעבר יעדה, נתקלה במארב מטענים. באירוע שכונה "אסון השייטת" נהרגו אחד עשר לוחמי שייטת ורופא שצוות לפעולה, וארבעה לוחמים נוספים נפצעו. בעקבות האירוע הושבתה לזמן מה פעילות היחידה. כשנה לאחר האסון ביצעו ארגון החיזבאללה ומדינת ישראל עסקת חילופין, במהלכה הוחזרה גופת אחד הלוחמים שנהרגו, איתמר איליה, באסון תמורת עשרות עצורים והרוגים לבנונים (בהם גופתו של האדי נסראללה, בנו של מפקד החיזבאללה, השייח' חסן נסראללה).

במהלך  שולבה היחידה בלחימה בארגוני הטרור, הן בים (תפיסת אוניות הנשק הפלסטיניות "קארין איי" ו"סנטוריני") ובעיקר בפעילות מבצעית יבשתית בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה.

במאי 2000 עלתה לכותרות פרשת הצלילה של לוחמי השייטת . על פי הנאמר בתחקיר העיתונאי שנלווה לפרשה, חלו עשרות לוחמי שייטת 13 בסרטן כתוצאה מאימוני הצלילה שהתקיימו במשך עשרות שנים בשפך הקישון (במפרץ חיפה), בו התגלו ריכוזים קטלניים של חומרים מסרטנים. הלוחמים שלקו בסרטן ביקשו כי משרד הביטחון יכיר באחריותו של צה"ל למחלתם ויפצה אותם בהתאם. משרד הביטחון סירב לבקשתם, אך בעקבות לחץ ציבורי הוקמה ועדת חקירה לבדיקת הנושא בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס,

בחלקו הראשון של הדו"ח, שהוגש ביולי 2001, נקבע כי צה"ל וחיל הים אחראים "לדורותיהם" למחדל בו נחשפו לוחמי חיל הים לחומרים מסרטנים, למרות ההתראות שהועברו על ידי גורמים שונים. אולם בדו"ח המסכם של הוועדה (שהוגש באפריל 2003), נקבע כי אין קשר מדעי בעל מובהקות בין מחלת הסרטן לבין הצלילות שביצעו הלוחמים בקישון. בדעת מיעוט החליט ראש הוועדה שמגר כי אכן קיים קשר בין הצלילות בנחל לבין מחלת הסרטן של הלוחמים. שאול מופז, שר הביטחון באותה העת, החליט לאמץ את דעת המיעוט של השופט שמגר, וקבע כי משרד הביטחון יפצה את הלוחמים שחלו בסרטן.