מאמר: גיבוש שייטת 13
יום ראשון
הגענו לתחנת חוף הכרמל. משם אוטובוס למאהל בעתלית. מושיביםאותנו בציליה, מתייבשים כמה שעות במסלול גיוס מייגע בביורוקרטיה. מי שסיים עושהעבודות רס"ר. אחלה! סיימנו עם זה ומושיבים אותנו לשיחה עם מפקד הגיבוש. בסופה הואמקריא את השמות לצוותים ומציג את המדריך הראשי של כל צוות.
מתפזרים לקבוצות. לא לדבר בזמן שהמדריך מדבר! תעשו רושםראשוני טוב חח אל תעשו טעויות. לא משנה מה. ולא לשאול שאלות קיטבג ("10 שניות עמדתםפה, זוז!" "להיות עם תדלים עלינו?!" "בגלל ששאלת, יאללה למה לא. עם תדלים עליכם. זוז!" - דוגמא. תזהרו מזה חח) קיצור ממלאים שקי חול, שוקלים אותם ומכניסיםלתדלים.
מבדק מאג. לא מסובך, רק תהיו מרוכזים. נלחצתי מזה בהתחלהאבל בסופו של דבר הלך בסדר.
בערב כולם מצפים למסע הקצרצר של תחילת גיבוש אבל... להיותמוכנים עם מכנסיים קצרים לבראור! סעמק שונא בראור חח. המדריך עושה לנו חימום קפיצותמשהו מצחיק =D. הלך טוב בבראור, עשיתי 8:22 בריצה, 76 מרפקים ו92 בטן. בבטן עודהמדריך עמד מעליי ואמר לי כמה שאני טוב. זה שם אותי בהאיי חבל על הזמן.
יאללה לישון, יודעים שיש הקפצה בלילה.
יום שני
הקפצה! 4 בבוקר, רבע שעה להתארגן על ציוד מלא למסע. זה זמןטוב להגיד שהציוד (לרוב האנשים לדעתי) היה מאוד אמין ובכלל יחסית נוח לפי מה שהבנתילגיבושים אחרים. רק התדל והנשק שורטים את הידיים והכתפיים אבל בקטנה.
אחרי חימום קצר המסע מתחיל. עשיתי רצועת חוף שלמה אחת עםאלונקה עליי (כל מסע עם 2 אלונקות סגורות). עשיתי חילוף. וכאן כל הזין מתחיל... סחרחורת מטורפת. משהו מוזר, אף פעם לא קרה לי, ועשיתי דברים יותר קשים מריצה עםאלונקה קילומטר. הים והחוף התחיל להתערבב לי, הלכתי עקום ובזגזגים. אני זוכר שאמרתישטויות ולא האמנתי שזה קורה לי. לא הבנתי בכלל מה קורה לי. ואז הפרישו אותי ועודכמה שלא עמדו בקצב, אחרי 2 ק"מ. אני במוח רק WTF!?!? גדול ומטורף. הרופא אמרשהתייבשתי. נגיד. שמו לי אינפוזיה. שבוז כמו לא יודע מה, חושב כבר על יום סיירות.
המפקד לוקח את החבר'ה שלא סיימו את המסע ואומר להם שנגמרלהם הגיבוש. אנחנו כמובן בשוק כי כולם יודעים שמותר לפרוש בדבר אחד ועדיין להמשיךאת הגיבוש. אבל הוא אומר שאין לנו סיכוי גם ככה אם נמשיך. משביז בטירוף, אבל מישרוצה אומר לו והוא נשאר. אחד הלך מהשיחה הזו הביתה. לדעתי מבחן למוטיבציה, וזהמבחן גדול כי אתם לא מבינים בכלל את הסיטואציה שאתם נמצאים בה כשהמדריך שלכם אומרשאין לכם סיכוי לעבור. מול המחשב כשאתם קוראים את זה זה נשמע שזה מבחן ברור, אבל שםזה לא ככה. אח"כ הכל נהיה בהיר יותר.
סבבה אמרתי לעצמי שמעכשיו אני מפציץ אולי יש לי סיכוי לגאולאת עצמי.
יאללה למבדקי ים. התחלנו עם שחייה תחרותית, סיימתי 6 מתוך 20-30.
מבדק שהייה במים. לנו היה רק 20 דקות בערך אבל ספרתי לקבוצהאחרת למשל משהו כמו 40 דקות. אחרי 20 דקות טיפה רעדתי והיה קריר אבל בכלל לא נורא. תשירו שירים! שרתי בנשיפות כי זה הדבר היחיד שמשמיע קול. מעביר את הזמן בסבבה :)
שחייה למצוף עם משקפת אטומה. עצה שלי: שחיית חזה היא יותרישרה מחתירה. לפחות בשבילי. לפני שעשיתי את המבחן ראינו אחרים עושים אותו ונשפכנומהם. אנשים שחו לכיוון החוף לסלעים או לחילופין לכיוון הים הפתוח. אז קיצור התחלתילשחות. אחרי כמה זמן אמרתי לעצמי שאני חייב לבדוק בשביל לוודא שאני לא יוצא אידיוטועומד לתקוע תראש בסלע או באיזה ס"ג. אני מוציא את הראש, והופ! חטפתי שוק. המצוף 5 מטר מולי דוכ. חח הייתי שמח. סיימתי עם הצצה אחת. אשכרה אם הייתי מחכה עוד 7 שניותכנראה הייתי מגיע ב0 הצצות. אבל שמח ב1 שלי, יודע שמעטים מאוד הצליחו ככה.
הולכים לנקות את הרצועת חוף ובערב... תיזוזים! עוד הזדמנותלהפציץ, איזה כיף.
אז ככה. זחילות נוראיות. פשוטו כמשמעו, אוכלים חול. אשכרהנכנס למטה. תנו הכל! תכלס אין הרבה כאלה, אולי איזה 7-10. מאוד אינטנסיבי, לדעתיהתיזוז הכי קשה. הגעתי חמישייה ראשונה כל פעם. סביר, סבבה.
עקיפת מצוף בים וחזרה. יופי קצת ריצה אחרי כל הזחילות. בזההגעתי כבר ראשון שני כל פעם.
העברת אלונקה מתחת חוטים לבנים שקשורים חצי מטר מעל החול. לאלונקה אסור לגעת בחוטים ובחול.
אלונקה סוציומטרית. ספרינט להקיף נקודה מסויימת וחזרה. ה4הראשונים יוצאים לסיבוב נוסף עם אלונקה בה 7 תדלים (70~ ק"ג), אחד עם ג'ריקן 20 ליטר ואחד עם 10 ליטר. השאר יוצאים לסיבוב בלי כלול עליהם ולא נרשמים בכלל. בזה כלמקצה (בערך 10...) לקחתי מקום ראשון :) זה הוציא אותי מהשביזות. אחרי כמה מקציםשאתה מגיע ראשון החבר'ה גם קולטים את זה פסיכולוגית ולדעתי מוותרים לעצמם בעניין שללעקוף אותך... אז בשלב מסויים זה כבר נהיה אשכרה כיף חח. אז חבר'ה, תנו הכל ותגיעוראשונים. מי שמגיע ראשון לנקודה להקיף גם יגיע ראשון, כי אח"כ כל הקבוצה תידחף שםדבוקים לתחת של השני ומנסים לעקוף. ותהיו אגרסיבים. שאף אחד לא יעז לעקוף אתכם. אנילא מדבר על אגרופים לבטן, אני מדבר על אגריסיביות אחרת. יותר לשדר את זה.
יום שלישי
4 בבוקר, הקפצה. כולם מוכנסים ברבע שעה, כמו אתמול. הייתילא בטוח בעצמי בכלל בעקבות המסע הקודם, אבל ידעתי שהגיבוש שלי תלוי במסע הזהויפרישו אותי אם אני לא אסיים ואז ממילא מה שעשיתי לא שווה כלום, בלי קשר לתוצאהבסוף.
בהתחלה עם תדלים מלאים עלינו. לא קשה, עדיין יש אנרגיהובקטע הזה הייתי אפילו די שמח שזה הקצב. הליכה מהירה ומדי פעם הוא פותח בריצה. אוכל פעם שאנחנו מעצבנים אותו (עוקפים אותו \ נמצאים בצד ההפוך למה שהוא אמר ביחס אלעצמו) אחרי הלוך - חזור וחצי מורידים תדלים, הפסקת שתייה וממשיכים עם אפוד ונשק. ככה לא יודע עוד כמה פעמים. לפני הגיבוש שמעתי מאנשים שהכל בראש וכאלה... חשבתי שזוקלישאה, אבל אתם לא מבינים כמה זה נכון. אתם פשוט אומרים לעצמכם בראש שממשיכיםוזהו, שום דבר אחר. אבל אל תהיו שבוזים, זה אפשרי מאוד. במסע יש כמה קטעים קשיםבמיוחד כמו למשל עלייה על דיונות קטנות כאלה שיש בצדדים של החוף באמצע החיים... משהו מטורף. החבר'ה של הכושר קרבי (כמוני) גם יגלו שפה זה לא כמו מסע באימון. כולםעייפים ולאף אחד אין כוח לקחת אלונקה. אתם תתחילו להימנע מאלונקה כי תבינו שאם תקחואותה יש מצב שהמדריך פתאום יפתח איזו ריצה או דיונה ויהיה מאוד - מאוד קשה להורידאותה מכם. לפני הגיבוש קשה לתפוס את זה אבל שם תבינו. המדריך שלי בכושר הקרבי (שהתקבל לשייטת ד"א) אמר פעם אחת שהוא רצה לבכות כמו ילדה קטנה על האלונקה פעם אחתאחרי שמלא זמן אף אחד לא רצה להחליף אותו. ותכלס לא הבנתי אותו, כולה אלונקה מסכנהעל הגב. אבל אחרי איזו דיונה כזו או ריצה של המדריך ועם האלונקה... היה קטע שפשוטאמרתי... "חילוף... חילוף... חילווווווף... (פה אני כבר מרים את הקול) חילווווףף!!!" אנשים מרוכזים בלעבור עוד צעד ולא לכל אחד יש זין לקחת אלונקה. במיוחד שזה יכול לגרום להדחה מהמסע.
על מה חשבתי במסע כשהיה קשה? על הנקודת שבירה אופציונאליתשהייתה לי בתחילתו. לקחתי תאלונקה. הייתי איתה כמה זמן, לא קצת ממש. ואז המדריךהתחיל לרוץ, ועוד בדיונה. פתחתי פער. זה היה מטורף, לא האמנתי ששוב, זה קורה לי. המדריך אמר לי שמי שפותח 20 מטר פער יוצא. אמרתי לעצמי שאין מצב... שמתי ספרינט עםהאלונקה כי הקבוצה הייתה רחוקה ולא היה מי שיחליף... ועברתי את הנקודת שבירה הזו. אח"כ כל פעם שהיה קשה חשבתי עליה, זה עודד אותי.
כל הלוך חזור וחצי הייתה הפסקת שתייה, חוץ מפעם אחת שהיהכפול אני חושב. בכל הפסקה קולטים שהקבוצה הולכת וקטנה, כי במסע אף אחד לא מסתכלאחורה לראות מי פורש. כולם עם ראש ברצפה מסתכלים על הקצב של הרגליים. בסוף נשארנושלושה מהקבוצה המקורית ועוד כמה מקבוצה אחרת שנשארו. עוד הלוך חזור וחצי עם תדליםמלאים וזהו. הולכים לטבול בים ונגמר. חוזרים לבסיס בגאווה שלא תיאמן עם ראשלמעלה... לא קולטים שסיימנו. בערך שעתיים וחצי+ מסע. היה קשה.
עכשיו מבדקי בריכה שבעצם היו בים.
ריקון מסיכה ושנורקל מתחת למים. ממש קל.
איסוף טבעות ממתקן בקרקעית. הלך נחמד. פעם אחת עם עינייםפקוחות ופעם אחת עם משקפת אטומה.
החזקת משקולת מעל המים. החזקתי עד שהפסיקו אותי. תחליפוידיים, מותר, וזה עוזר מאוד. אבל תנצלו טוב את הזמן והכוח של יד.
אח"כ שיחות אישיות שבהן שוברים דיסטאנס. המדריכים אשכרה ממשנחמדים! חח נהניתי מזה.
בערב תיזוזים. עוד פעם מקצים של זחילות. עוד טרטורים ליםובחזרה. העברת אנשים דרך רשת ברזל וחפירת בורות. יאללה להפציץ, זה עוד מעטנגמר.
יום רביעי
עבודות רס"ר, מחזירים ציוד. תעשו כל מה שהוא אומר ואלתתעצלו, הוא עדיין מעביר שמות לדבריו. שומעים מי עלה לוועדות מקבלים ציוד וחוזריםהביתה.
מספרים...
220~ התחילו.
45~ סיימו.
25~ אני חושב קיבלו וועדות...
וכמה עברו אני יודע לא יודע ת'אמת.
בהצלחה לכולם! :)
טיפים:
*תביאו טוש עבה לרשום את המספר שלכם.
*כמה שיותר חולצות לבנות ו2 זוגות נעליים! בשביל להיות במצבטוב אתם צריכים 5 חולצות לפחות ובשביל מצב טוב מאוד 7 לפחות. קחו בחשבון.
*איזולריבנד ואזיקונים.
*הרבה אנרג'י.
*מה שהמדריכים אומרים קדוש, וכמה שפחות שאלות. תשאלו אתהחברים אם צריך.
*אם אתם חניכים תורנים ואין לכם זמן, קחו הערכה! מראה עלמקצעויות ואם לא תקחו ולא תעמדו בזמנים הם ירדו עליכם בגלל זה. ואם כבר דיברנו עלזה, אז רצוי מאוד שעון שלא תשאילו באמצע ממישהו כי מינו אתכם להיות חנת"ר.
*מתיחות ברגעים פנויים, תהיו מקצועיים.
*כשקשה לסחוב תאלונקה במסע, תנשכו תשפה. עוזר להסית את הכאב. וכל המדריכים מסתכלים על מי שסוחב, זה חשוב.
